"הרגשתי את כל הדם זורם מהראש ובקושי הצלחתי להישאר בהכרה. אבל שמעתי את המנועים והרגשתי שהמטוס צולל, אפילו שהייתי עם עיניים עצומות". כך מתאר הקברניט ההודי סמית מאצ'הר את הרגעים שבהם נאבק על חייו, לאחר שטייס המשנה שלו תקף אותו בגרזן במהלך טיסת פליי דובאי לישראל.
בריאיון בלעדי לרשת סקיי ניוז בערבית, ששודר הערב (שבת), משחזר מאצ'הר את האירוע שהתרחש ב־30 בספטמבר בטיסה FZ1073 מדובאי לנתב"ג. הקברניט, שנפצע קשה בראשו ונזקק בהמשך לניתוח מורכב לשחזור הגולגולת, מתאר כיצד טיסה שגרתית הפכה בתוך שניות למאבק הישרדות.
View this post on Instagram
ביקש להתפלל בתא הטייס - ואז תקף
על פי עדותו של מאצ'הר, עד לרגע התקיפה התנהלה הטיסה כרגיל. טייס המשנה העומאני, חמאם אל־חמאמי, ביקש ממנו להתפלל בתוך תא הטייס, והקברניט נענה לבקשתו. מאצ'הר הסביר כי תא הטייס של מטוס הבואינג 737 קטן יחסית, ולכן השתדל שלא להביט לעבר טייס המשנה בזמן שהתפלל, מתוך כבוד לפרטיותו.
באותם רגעים היה הקברניט עסוק בעבודתו, בבדיקת נתוני הטיסה ובחישובים הקשורים להמשך המסלול. הוא לא הבחין בסימן מקדים שיכול היה להזהיר אותו מפני המתקפה. לפתע ספג מכה עוצמתית בחלקו האחורי של הראש. בתחילה כלל לא הבין מה פגע בו. "חשבתי שחלק גדול מהמטוס נשבר וזה מה שהיכה בי".
על פי ממצאי החקירה שפרסמו הרשויות באיחוד האמירויות, טייס המשנה השתמש בגרזן חירום שהיה בתא הטייס. המכה גרמה לקברניט לפציעות קשות בראשו, ובהמשך התברר כי גם ידיו נפגעו במהלך המאבק. "כשהבנתי מה קורה ניסיתי להגן על עצמי עם הידיים ולכן נפצעתי גם ביד".
"הבנתי שאני נלחם על חיי"
אחד החלקים המטלטלים ביותר בריאיון הוא תיאור הדקות שלאחר התקיפה. מאצ'הר מספר כי איבד את הכרתו לסירוגין, אך למרות מצבו הקשה המשיך לשמוע את המתרחש ולהרגיש את תנועות המטוס.
"הרגשתי את כל הדם זורם מהראש ובקושי הצלחתי להישאר בהכרה. אבל שמעתי את המנועים והרגשתי שהמטוס צולל, אפילו שהייתי עם עיניים עצומות. הבנתי שאני נלחם על חיי למרות שאיבדתי הכרה לסירוגין", סיפר. באותם רגעים, לדבריו, הבין כי עליו לעשות משהו כדי לשרוד. הסמית, תעשה משהו. אתה לא יכול למות ככה", אמר לעצמו.
הקברניט הסביר כי לא מדובר היה בהשלמה עם האפשרות שימות, אלא להפך - בניסיון נואש לגייס את הכוחות שנותרו לו ולפעול. למרות אובדן הדם והפציעות הקשות, הוא הצליח לפתוח את דלת תא הטייס. "אני זוכר שהצלחתי לפתוח את הדלת של הקוקפיט ושכבתי בין הקוקפיט למטבחון", שחזר.
הדלת נפתחה - והמאבק עבר אל מחוץ לתא הטייס
פתיחת דלת הקוקפיט הייתה אחד הרגעים המכריעים באירוע. היא אפשרה לנוסעים ולאנשי צוות להגיע לאזור תא הטייס ולהתערב במתרחש. מאצ'הר תיאר כיצד שכב פצוע, כשהוא מתקשה להבין את כל מה שמתרחש סביבו. הוא זכר צעקות, בהלה ואנשים שניסו לסייע לו.
באותו זמן נמשך המאבק להשתלטות על המטוס. נוסעים ואנשי צוות הצליחו להתגבר על טייס המשנה התוקף, ובהמשך נכנסו לפעולה טייסים נוספים שהיו במטוס וסייעו להוביל אותו לנחיתת חירום בסעודיה. בדבריו הדגיש מאצ'הר כי הצלת המטוס הייתה תוצאה של מאמץ משותף, ולא של אדם אחד בלבד.
הוא הביע הערכה מיוחדת לאנשים שנחלצו לעזרתו, ובהם מי שלקחו חלק בהשתלטות על תא הטייס ובהנחתת המטוס והרופא שטיפל בו ודאג שישאר בהכרה. "זה משהו שאשא איתי עד היום האחרון בחיי", אמר בהתייחסו לאנשים שסייעו להצלת המטוס. "כל בר דעת היה עושה מה שהאנשים האלו עשו כדי לשרוד".
"אני עדיין מנסה להתגבר על מה שקרה"
לצד תיאור רגעי התקיפה, הקברניט התייחס גם להתמודדות האישית עם האירוע. למרות ששרד את המתקפה, הזיכרונות מאותן דקות ממשיכים ללוות אותו.
מאצ'הר סיפר כי הוא עדיין מנסה לעבד את מה שעבר עליו. במהלך הריאיון חזר לרגעים שבהם היה בטוח שחייו בסכנה, אך ניסה להמשיך לפעול למרות הכאב ואובדן ההכרה. כשנשאל על מה חשב באותם רגעים סיפר בדמעות שחשב על בנו בן השנתיים.
מאז התקיפה עבר הקברניט טיפול רפואי מורכב, לרבות ניתוח לשחזור הגולגולת. עצם השתתפותו בריאיון ממושך, שבו הוא משחזר את האירועים לפרטיהם, מספקת הצצה להתאוששותו המורכבת.
"כשנחתנו לא היה לי מושג איפה אני וגם לא הצלחתי לראות כמעט כלום. הראייה שלי נפגעה מהמכות. לקחו אותי לניתוח ארוך ומורכב וכאשר התעוררתי, נאמר לי שנשיא האמירויות דואג שאחזור לדובאי". הוא סיפר בדמעות שמבחינתו האמריויות זה הבית שלו: "מהיום הראשון לא הרגשתי פה זר. זה הרגיש כמו בית מהיום הראשון ואני פה ארבע וחצי שנים".
מאצ'הר התייחס גם למעורבות הנוסעים הישראליים בתקרית הקשה ודיבר מפורשות על יניב חיון: "אני לא יודע אם הסיפור עם השרברב קרה כמו שסופר, לא ראיתי בעצמיץ אני רק יודע ששמעתי שהקפטן השני שנכנס לקוקפיט הצליח להשתלט על המטוס. האם שרברב יכול להנחית מטוס? לא נראה לי".
בסיום הראיון הודה הקברניט לצוות הרפואי שטיפל בו בסעודיה. אמר שהרגיש שמטפלים בו כמו מלך ולעולם לא ישכח זאת. עוד הוסיף, "מה שאזכור תמיד זה את הנחישות של כולם לשרוד. הבנו שאנחנו נלחמים על חיינו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו