הקוקפיט הפך למבצר - למעט פרט משמעותי אחד שטרף את הקלפים
יותר מ־25 שנה אחרי מתקפת הטרור ששינתה את עולם התעופה, תא הטייס נחשב לאחד האזורים המוגנים ביותר במטוס • אלא שהאירוע החריג בטיסת פליי דובאי חשף חולשה מובנית במערך שנועד להגן על הטייסים ואת התרחיש שגם דלת מחוזקת לא יכולה למנוע
| עודכן:

מאז פיגועי 11 בספטמבר 2001 השתנתה תפיסת האבטחה בתעופה כמעט מן היסוד. אחד השינויים הבולטים ביותר היה הפיכת תא הטייס לאזור מוגן במיוחד: דלתות מחוזקות, נהלים מחמירים לפתיחתן וגישה שנועדה למנוע מנוסע או מחוטף להגיע אל הגאי המטוס.
אלא שניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי FZ1073 מדובאי לתל אביב חשף נקודת תורפה מסוג אחר לגמרי. לפי התובע הכללי של איחוד האמירויות, טייס המשנה המאם אל־חמאמי תקף את הקברניט סמית מאצ'הר באמצעות Crash Axe - גרזן חירום שהיה בתוך תא הטייס עצמו. הרשויות באמירויות הגדירו את האירוע כניסיון לבצע פיגוע טרור.
כלומר, על פי הממצאים שפורסמו עד כה, אל־חמאמי לא נדרש להבריח סכין או גרזן דרך הבידוק הביטחוני בנמל התעופה. הכלי שבו השתמש כבר היה במטוס ובמקום שאליו לנוסעים אין גישה.
אז למה בכלל יש גרזן בקוקפיט?
למרות שזה נשמע חריג, הגרזן אינו נשק שהגיע בטעות למטוס אלא חלק מציוד החירום שלו. מדובר בכלי המיועד לשימוש הצוות במצבי חירום, למשל כדי להגיע למקור אש המסתתר מאחורי לוחות וחיפויים או לפרוץ מכשול כאשר הגישה הרגילה חסומה. הוא אינו מיועד לפתיחת דלתות המטוס, שלהן מערכות ונהלי חירום ייעודיים.
גם התקנות באיחוד האמירויות מחייבות מטוסים בגודל הרלוונטי לשאת גרזן חירום או כלי פריצה דומה בתא צוות הטיסה. ה־737 MAX 8 שהפעיל את טיסת פליי דובאי נכלל כמובן בקטגוריה הזו.
וכאן נמצא הפרדוקס: אותו אזור שמוגן מפני הכנסת נשק מבחוץ מכיל בעצמו כלי שיכול להפוך לנשק קטלני.
ההיגיון הביטחוני ברור. כל עוד הגרזן נמצא מאחורי דלת הקוקפיט, נוסע עוין אינו אמור להיות מסוגל להגיע אליו. מערכת האבטחה בנויה על ההנחה שמי שנמצא בצד השני של הדלת, הטייסים, עבר את כל הבדיקות הנדרשות ואפשר לסמוך עליו.
ב־FZ1073, לפי גרסת הרשויות באמירויות, דווקא ההנחה הזו קרסה.
הדלת עבדה אבל האיום כבר היה בפנים
וזה אולי הלקח המשמעותי ביותר מהאירוע. אחרי 11 בספטמבר הושקע מאמץ אדיר במניעת תרחיש שבו חוטף פורץ לתא הטייס ומשתלט על המטוס. אלא שבטיסת פליי דובאי לא היה צורך לפרוץ את הדלת: מי שעל פי החשד ניסה להשתלט על המטוס היה בעל הרשאה מלאה לשבת מאחוריה.
הגרזן עצמו הוא רק המחשה מוחשית לבעיה רחבה יותר. אפשר לחזק דלת, להגביל את פתיחתה ולהרחיק נוסעים מתא הטייס - אבל כל המנגנונים האלה מבוססים בסופו של דבר על אמון במי שקיבל הרשאה להיכנס אליו.
האירוע מזכיר גם אסון אחר ששינה את הדיון בנושא. במרץ 2015 נעל טייס המשנה של טיסת Germanwings 9525 את הקברניט מחוץ לקוקפיט והטיס במכוון את המטוס אל הרי האלפים. הקברניט ניסה לחזור פנימה, אך הדלת המחוזקת - שנועדה בדיוק להגן על הקוקפיט מפני חדירה - מנעה ממנו להיכנס והגרזן היה בתוך הקוקפיט. כל 150 האנשים שהיו על המטוס נהרגו.
כעת, יותר מ־25 שנה אחרי 11 בספטמבר, אירוע פליי דובאי מעלה מחדש שאלה שמערכות האבטחה מתקשות לפתור: מה קורה כשהסכנה אינה מנסה להיכנס לקוקפיט, אלא כבר יושבת בתוכו?
במקרה של FZ1073, התוצאה הייתה יכולה להיות אחרת לגמרי. הגרזן ימשיך להיות ציוד חירום חשוב במטוסים. אבל האירוע של פליי דובאי ממחיש שהשאלה הגדולה יותר אינה כיצד הגיע גרזן אל מאחורי הדלת המאובטחת. הוא היה אמור להיות שם. השאלה היא כיצד הגיע לשם האדם שעל פי החשד הפך אותו לנשק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו