"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

המחדל בשמיים: הפרצה נחשפה - אבל האחריות עוברת מיד ליד

מי אחראי למחדל שנחשף בטיסת פליי דובאי? • בתדרוך מיוחד של גורמי הביטחון ומשרד התחבורה קיבלנו בעיקר הסברים מדוע האחריות נמצאת במקום אחר: האמירתים אחראים לבדיקת הצוותים, חברת התעופה הייתה אמורה לעצור את הטייס, רשות התעופה האזרחית בישראל אינה אחראית לביטחון ואגף הביטחון אינו גוף מודיעיני • והשאלה המרכזית - מה ישתנה בעקבות הפרצה שנחשפה? על כך עדיין אין תשובה: רק בתחילת השבוע יתקיים דיון אצל שרת התחבורה שבו יגובשו הצעדים הבאים

0השמעה
מטוס של חברת Fly Dubai על המסלול בנתב"ג , אמיל סלמן
מטוס של חברת Fly Dubai על המסלול בנתב"ג | צילום: אמיל סלמן

אחרי אירוע שכמעט הסתיים באסון, אפשר היה לצפות שהתדרוך הביטחוני של משרד התחבורה יתחיל במשפט פשוט: הייתה פרצה, אנחנו בודקים איך היא התאפשרה ומה אנחנו משנים כדי שלא תחזור.

בפועל, המסר המרכזי שעלה מהתדרוך שנערך אמש (שבת) היה אחר: האחריות נמצאת, במידה רבה, במקום אחר.

המחבל מטיסת פליי דובאי, המאם אל-המאמי - שמות הטייסים לא נמסרו לישראל מראש | צילום: יואב דגון

גורמי המקצוע הסבירו כי ישראל אינה מבצעת בעצמה בדיקות רקע פרטניות לכל אנשי הצוות של חברות תעופה זרות הטסות אליה. המדינה מקבלת מחברת התעופה הצהרה ("קלירנס"), שלפיה אנשי הצוות עברו את הבדיקות הביטחוניות הנדרשות במדינה שבה רשומה החברה. השמות עצמם, כך נאמר בתדרוך, כלל לא הועברו מראש לישראל.

"אנחנו לא גוף מודיעיני שבודק רקע מודיעיני", נאמר. עוד הובהר כי הנוהל הקיים כלל אינו מתייחס לתרחיש שבו טייס עצמו עלול להפוך לאיום ולבצע פיגוע. וזו אולי הנקודה המדאיגה ביותר שנחשפה בתדרוך.

"טייס המחזיק בדרכון עומאני לא היה אמור לעלות מלכתחילה לטיסה"

מערך אבטחת התעופה הישראלי נחשב במשך שנים לאחד המחמירים בעולם. נוסעים ישראלים מכירים היטב את שכבות האבטחה, התשאול והבדיקות סביב טיסה. אלא שהאירוע בפליי דובאי חשף נקודת עיוורון אחרת לחלוטין: מי שבידיו השליטה במטוס עצמו.

במקרה הזה, לפי הדברים שנאמרו בתדרוך, הייתה גם שכבת הגנה בסיסית הרבה יותר שהייתה אמורה לעצור את האירוע עוד לפני שאלת הסינון הביטחוני. גורמי משרד התחבורה אמרו באופן חד-משמעי כי "טייס המחזיק בדרכון עומאני לא היה אמור לעלות מלכתחילה לטיסה לישראל".

לדבריהם, הוראות הכניסה למדינת היעד חלות גם על אנשי צוות, והמידע הרלוונטי נמצא במערכות חברות התעופה. "האם הטייס היה צריך לעלות לטיסה? חד משמעית לא", נאמר בתדרוך. מבחינת הגורמים הישראליים, פליי דובאי הייתה אמורה לדעת שאסור לו לטוס לישראל.

טיסת פליי דובאי - אף אחד לא לוקח אחריות | צילום: יוסי זליגר

כלומר, הכשל לכאורה התרחש עוד לפני ההמראה. אלא שכאן מתחילה שרשרת האחריות: חברת התעופה הייתה אמורה לבדוק, המדינה שממנה יוצאת הטיסה אחראית לביטחונה, ישראל מסתמכת על הבדיקות של אותה מדינה, אגף הביטחון אינו מבצע בדיקה מודיעינית עצמאית, רשות התעופה האזרחית, מצדה, הבהירה כי "לתעופה האזרחית במדינת ישראל אין אחריות ביטחונית" וכי תפקידה הוא רק לוודא את בטיחות המטוסים והרישיונות הנדרשים.

כל אחד מההסברים האלה עשוי להיות נכון מבחינה רגולטורית. יחד, הם יוצרים תמונה מטרידה: כאשר כל חוליה אחראית רק לחלק שלה, מי אחראי לראות את התמונה המלאה?

לאחר שהכשל התגלה, מה ישתנה מעתה והלאה?

השאלה החשובה כעת אינה רק מי כשל בדובאי, אלא מה ישראל עושה מהרגע שהתברר שהמערכת הקיימת אפשרה לאדם שלא היה אמור להגיע לטיסה לישראל לשבת בעמדה הרגישה ביותר במטוס.

גם לכך עדיין אין תשובה מלאה. לשאלה מה ייעשה כדי שמקרה דומה לא יתרחש בחברת תעופה זרה אחרת, נמסר כי בתחילת השבוע יתקיים דיון אצל שרת התחבורה, תיערך הערכת מצב ויגובשו צעדים. בשלב זה, נאמר, חודדו ההנחיות לחברות התעופה.

השרה מירי רגב ומנכ"ל משרד התחבורה משה זקן - בתחילת השבוע יתקיים דיון אצל שרת התחבורה שבו יגובשו הצעדים הבאים | צילום: קוקו

כלומר, אחרי אירוע שהמחיש תרחיש שלדברי הגורמים עצמם כלל לא נכלל בנוהל הקיים, עדיין לא הוצג בתדרוך שינוי מהותי שכבר נכנס לתוקף במנגנון הבקרה הישראלי.

כאשר שאלנו האם ניתן להתחייב בפני נוסע ישראלי שמקרה כזה לא יחזור, התשובה הייתה: "אין מאה אחוז בביטחון".

זו אמירה נכונה. אין מערכת אבטחה בעולם שמסוגלת להבטיח אפס סיכון. אבל היא גם אינה יכולה להיות סוף הדיון. תפקידו של מערך ביטחון אינו להבטיח מאה אחוז, תפקידו לזהות פרצה שנחשפה ולצמצם אותה ככל האפשר.

במשרד התחבורה מדגישים כי עצירת טיסות פליי דובאי אינה שרירותית. גם הרשויות באיחוד האמירויות הורו לחברה להפסיק לטוס עד להשלמת החקירה, ובישראל התקבלה החלטת קבינט, בהמלצת שרת התחבורה והשב"כ, שלא לאפשר את חזרת הטיסות עד שיובהר מה בדיוק קרה, האם מדובר באירוע נקודתי או בפרצה רחבה יותר, והאם היא תוקנה.

זו החלטה מתבקשת. השאלה הגדולה יותר היא מה יקרה ביום שאחרי. האם ישראל תמשיך להסתפק בהצהרה כללית של חברת תעופה זרה שכל אנשי הצוות עברו "קלירנס" במדינת המוצא? האם שמות אנשי הצוות יידרשו להימסר מראש? האם תיבנה שכבת בדיקה נוספת לטיסות ממדינות מסוימות? והאם האיום של גורם מתוך צוות האוויר ייכנס מעתה באופן רשמי לתרחישי הייחוס?

בתדרוך לא ניתנו לכך עדיין תשובות. אפילו כשנשאלו הגורמים האם ייתכן שטייסים בעלי אזרחות איראנית כבר טסו בעבר לישראל, התשובה הייתה שאין אפשרות לענות על כך, אם כי "הנחת העבודה היא שזה לא קרה". גם לשאלה הנוגעת לנהלים במטוסים חכורים המופעלים בידי חברות ישראליות נמסר: "לא ניכנס לנהלים של מטוסים חכורים".

ומעל הכול מרחפת שאלה פשוטה

אם לפי גורמי המדינה עצמם הטייס לא היה אמור להגיע לטיסה לישראל מלכתחילה, כיצד איש לא עצר אותו?

ייתכן שהחקירה באמירויות תספק את התשובה. ייתכן שהאחריות הישירה אכן תימצא בפליי דובאי או במנגנוני הבקרה המקומיים. אבל מבחינת הנוסע הישראלי, השאלה אינה רק מי אשם במה שכבר קרה.

השאלה היא מי בישראל לוקח אחריות על כך שזה לא יקרה שוב?

נכון לעכשיו, בתדרוך שאמור היה לספק תשובות, שמענו היטב מי אינו אחראי. את התשובה לשאלה מי כן - עדיין מחכים לשמוע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר