האם סמים באמת זוהרים על המסך? כך עובדים סורקי המזוודות בנמל התעופה

אחד הרגעים המלחיצים ביותר בכל טיסה מגיע דווקא לפני שעולים למטוס. המזוודה נבלעת בתוך מכונת השיקוף, הבודק מביט במסך לכמה שניות, ולפעמים דווקא התיק שלכם נשלח לבדיקה ידנית. בניגוד למה שרבים חושבים, הבודקים אינם רואים "צילום" של החפצים שלכם, אלא תמונה המבוססת על קרני רנטגן, צפיפות החומרים וההרכב המשוער שלהם. הטכנולוגיה אמנם מתקדמת מאוד, אך היא אינה מושלמת, ולכן גם חפצים יומיומיים לחלוטין עלולים לעיתים להיראות חשודים.

זו לא מצלמה: כך באמת נסרקת המזוודה

רוב סורקי המטען בנמלי התעופה משתמשים בקרני X (רנטגן), ולא במצלמה רגילה. כאשר הקרניים עוברות דרך המזוודה, כל חומר בולע אותן בצורה שונה בהתאם לצפיפותו ולהרכבו. לאחר מכן, תוכנת הסורק מנתחת את המידע ומציגה אותו בצורה שמאפשרת לבודק להבין במהירות אילו סוגי חומרים נמצאים בתוך התיק.

המערכת אינה מזהה רק את צורת החפצים, אלא גם את רמת הצפיפות שלהם, הצורה והמסה. המידע הזה מסייע לבודקים לזהות פריטים הדורשים בדיקה נוספת, אך הוא אינו מאפשר לדעת בוודאות מהו כל חפץ.

אז מה באמת אומרים הצבעים שעל המסך?

לא כל הצבעים קבועים וזהים בכל שדות התעופה בעולם. בפועל, אין תקן בינלאומי אחיד המחייב את כל היצרנים להשתמש באותה שיטת צבעים. כל יצרן של מערכות שיקוף יכול להשתמש בממשק מעט שונה, ורשויות תעופה שונות אף יכולות להגדיר תצוגות שונות.

ועדיין, במערכות רבות מקובל להשתמש בעקרונות דומים: חומרים אורגניים כמו בגדים, מזון, נייר, עץ או פלסטיק מופיעים בדרך כלל בגווני כתום. מתכות צפופות נוטות להופיע בגווני כחול, בעוד שחומרים בעלי צפיפות בינונית או פריטים המשלבים כמה סוגי חומרים, כמו חלק ממכשירי האלקטרוניקה, עשויים להופיע בירוק או בגוונים אחרים.

אבל הצבע הוא רק רמז. הבודקים אינם מקבלים החלטות על סמך הצבע בלבד, אלא משלבים גם את צורת החפץ, מיקומו במזוודה, רמת הצפיפות שלו והקשר שלו לפריטים אחרים.

למה דווקא שוקולד, גבינה או סבון עלולים לעכב אתכם?

לא מעט נוסעים מופתעים כשהמזוודה שלהם נפתחת בגלל חפצים שנראים תמימים לחלוטין. הסיבה היא שחומרים מסוימים עשויים להיראות דומים זה לזה מבחינת אופן בליעת קרני הרנטגן. למשל, גושי גבינה, שוקולד, סבון מוצק, נרות, אבקות שונות או מוצרי קוסמטיקה מסוימים עלולים להיראות דומים לחומרים אחרים מבחינת הצפיפות וההרכב הכללי שלהם. כאשר התמונה אינה חד משמעית, הבודק עשוי לבקש לבצע בדיקה נוספת או לפתוח את המזוודה. גם ריבוי של כבלים, סוללות, מטענים, מצלמות ומכשירי אלקטרוניקה באותו אזור במזוודה עלול ליצור תמונה מורכבת יותר, שמצריכה בדיקה ידנית.

הדור החדש של הסורקים כבר רואה בתלת ממד

בשנים האחרונות יותר ויותר נמלי תעופה מתקינים מערכות CT מתקדמות, הדומות בעיקרון פעולתן לבדיקת CT רפואית. בניגוד לסורקי הרנטגן הוותיקים, מערכות אלה יוצרות תמונה תלת ממדית של תכולת המזוודה. הבודקים יכולים לסובב את התמונה, לבחון אותה מזוויות שונות, לפרוס אותה לשכבות ולהתמקד בפריטים מסוימים מבלי לפתוח את התיק. בחלק מהמערכות משולבות גם תוכנות בינה מלאכותית המסייעות לסמן אזורים או חפצים שעשויים לדרוש תשומת לב נוספת, אך ההחלטה אם לבצע בדיקה נוספת נשארת תמיד בידי המפעיל האנושי.

האם סמים באמת "זוהרים" על המסך?

אחת האגדות הנפוצות היא שסמים מסומנים בצבע מיוחד על מסך הסורק. בפועל זה לא נכון. סורקי המטען אינם מזהים סמים באופן ישיר, אלא מציגים את הצפיפות ואת ההרכב המשוער של החומר. לכן קוקאין, הרואין, קנאביס, MDMA או סמים אחרים עשויים להופיע כחומרים אורגניים, בדומה למזון, קפה, אבקות, סבון או מוצרים יומיומיים אחרים.

זו בדיוק הסיבה שהבודקים אינם מסתמכים על צבע בלבד. הם בוחנים גם את צורת האריזה, מיקום החפצים, הכמות, החריגות בתמונה ולעיתים גם מידע מודיעיני או התנהגות חריגה של הנוסע. אם מתעורר חשד, התיק עשוי לעבור בדיקה ידנית או דגימת חומר באמצעות מערכות לגילוי עקבות של חומרי נפץ ולעיתים גם על ידי רשויות המכס או המשטרה, בהתאם לנהלים המקומיים.

למה פעם מוציאים מחשב מהתיק ופעם לא?

אם בנמל תעופה אחד ביקשו להוציא את המחשב הנייד מהמזוודה, ובאחר לא, הסיבה היא שהנהלים משתנים בהתאם לטכנולוגיה המותקנת באותו נמל תעופה. במקומות שבהם מותקנות מערכות CT חדישות, לעיתים אין צורך להוציא מחשבים ניידים, טאבלטים ולעיתים גם נוזלים מתוך התיק. לעומת זאת, בשדות תעופה רבים שעדיין משתמשים במערכות ישנות יותר, הדרישה הזו עדיין קיימת.

ומה לגבי סורקי הגוף?

סורקי הגוף שונים לחלוטין מסורקי המטען. ברוב נמלי התעופה המודרניים נעשה שימוש בסורקי גלים מילימטריים (Millimeter Wave), ולא ברנטגן. הסורקים אינם מציגים תמונה מפורטת של גוף הנוסע, אלא דמות כללית שעליה מסומן רק האזור שבו זוהה חפץ חריג מתחת לבגדים. השיטה פותחה כדי לשפר את האבטחה ובמקביל לשמור על פרטיות הנוסעים, והיא החליפה ברבות מהמדינות את הדורות הישנים של סורקי הגוף.

גם הטכנולוגיה המתקדמת בעולם לא מחליפה את שיקול הדעת האנושי

למרות ההתקדמות האדירה בתחום, אנשי הביטחון מדגישים שהמילה האחרונה עדיין שייכת לבודקים. המערכות מספקות מידע, מדגישות אזורים חריגים ומסייעות בניתוח התמונה, אך אינן מחליטות אם נוסע מהווה סיכון. ההחלטה אם לפתוח מזוודה, לבצע בדיקה נוספת או לאפשר לה להמשיך אל המטוס מתקבלת על ידי מפעיל מיומן, בהתאם למידע שמציג הסורק ולנהלי הביטחון של אותו נמל תעופה.