דובאי: מנהטן של המזרח התיכון

לבני האדם יש זיכרון קצר ולכן קו תל אביב-דובאי הפך לעניין שבשגרה, מקום שעד לפני שלוש שנים - כשנחתם ההסכם מדיני עם איחוד האמירויות - לא יכולנו לבקר בו ובטח לא לעבור מעל סעודיה בדרך אליו. לנסוע היום לדובאי זה להרגיש, לכמה רגעים, כמו מלך שהגיע לממלכה שלו.

כשישבתי במטוס, בין שמיים וארץ בדרך לדובאי, העיניים שלי נעו בין חלון המטוס שממנו נגלו פיסות אדמה מדבריות, לבין המפה שהוצגה בצג המטוס ובה שמות של ערים ומדינות שלא נגישות לישראלים, אך מרגישות במרחק נגיעה: שיראז או כווית, למשל.

לאיחוד האמירויות ניתן להגיע עם חברת flydubai. הדיילות אדיבות, החברה עומדת בזמנים, והכל מאוד מסודר ונקי – וזהו מוטיב חוזר שמאפיין את דובאי לאורך כל הטיול. אפילו השירותים הציבוריים ברחבי המדינה הם מופת של ניקיון, כאשר מייד עם צאתך מתא השירותים מגיע עובד ניקיון ומבריק את המקום. דיזנטריה לא תחטוף שם.

מוטיב חוזר נוסף הוא העושר והחדשנות. ניתן להרגיש בהם כבר בנמל התעופה, שבו יש מרצפות שיש בוהקות ועמודי כסף אימתניים, אבל גם בגורדי השחקים ברחבי העיר שנדמה כאילו נלקחו מניו יורק, לצד מוזיאונים חדשניים וראשונים מסוגם.

האמירותים מלווים בתודעת שירות גבוהה וחושבים על הכל. בשדה התעופה יש פינות להשכרת עגלת "טיולון" לילד שמתעייף מההליכה הממושכת בנמל רחב-הידיים, במסעדות ימלא המלצר את הכוס שלך בשנית מייד כשתתחיל לשתות ממנה, ובבית המלון כולם יחייכו אליך באדיבות ויברכו אותך ב"בוקר טוב" כשאתה יוצא מהחדר.

מסעדות טובות – וכשרות

בשורה משמחת לציבור הישראלי, שרבים ממנו שומרי כשרות: לאורך השהות בדובאי יש אפשרויות רבות לאוכל טעים, מגוון, משובח – וכשר. המסעדה האהובה עלי בטיול הייתה "אליס קפה" (Elli’s Cafe) - פנינה של יופי וטעם, שבחזיתה צמחייה ירוקה המשתלשלת בעדנה מגדרות עץ, לצד אדניות; לוח עץ צבעוני שמציג מה מוגש היום, לצידו עמדת דפדוף בפוסטרים, וכן ויטרינות עם מאפים מגרים. העיצוב שמח, שיקי וכך גם האוכל.

אנחנו מגיעים לשם בבוקר ובמהירות הבזק השולחן שלנו מתמלא בסלטים עם פירות, חביתות, מאפים, קרואסונים, ופל בלגי עם תותים, פירות יער ואבקת סוכר. מעבר לאוכל הכשר, הושקעה במסעדה מחשבה על הסועד הדתי. ניתן למצוא בה נטלה (כלי לנטילת ידיים) וברכונים, ואפילו תנ"כים של הוצאת קורן, בצבע ירוק בהיר שהתכתבו עם העיצוב הכללי של המסעדה.

ארוחה נפלאה נוספת אכלנו במסעדת "המקום הכשר" (Kosher Place). גם בה בלט העיצוב הייחודי, מעין עיצוב ערבי מודרני עם רצפת עץ וחלונות לבנים ומעוגלים עם עיטורים. הבשר מוגש רך, ולתיבול יש "קיק" כאשר הטעם נפתח אט-אט בתוך הפה. כמו בכל המקומות, גם כאן קבלת הפנים חמה. שף המסעדה הוא שמעון בן שטרית, ישראלי שהגיע בתקופת הקורונה שהייתה קשה למסעדות רבות ברחבי העולם.

"עבדתי בתחום הקולינריה במשך ארבע שנים בגרמניה", הוא מספר. "בחב"ד הכירו אותי, את האוכל שלי, וידעו שאני מבין בכשרויות. כשדובאי נפתחה, הם קראו לי. לא חשבתי פעמיים ובאתי לבדוק את השטח. המצב הקולינרי היה על הפנים והדם התחיל לבעור בי. לא ישנתי בלילות התלבשתי על הקייטרינג, בניתי תפריט משלוחים, בחרתי צוות וחיפשתי מקום למסעדה".

בן שטרית נמצא מאז על קו תל אביב-דובאי. "אנחנו חיים על הקו. האישה בארץ, בכל חודש וחצי אני נוסע לכמה ימים לישראל, ובחגים כל המשפחה מגיעה. בפסח הם היו כאן כמעט חודש. החזון הבא: לפתוח מסעדת המבורגים ומסעדה חלבית במדינה".

בביקור במסעדת "כף" במלון ארמני (Armani Kaf Kosher) השוכן בתוך בורג' ח'ליפה, המגדל הגבוה בעולם, פגשנו ברב לוי דוכמן, רב איחוד האמירויות. "הקהילה היהודית בדובאי קיימת עשר שנים וכוללת יהודים מכל העולם, גם מישראל", מספר הרב, שבתוך שנתיים הקים את מערך הכשרות באזור. "למקומיים מאוד חשובה הכנסת האורחים", הוא מוסיף, ומסביר שהמסעדות הכשרות הוקמו מיוזמתם "מתוך רצון שלכל יהודי יהיה איפה לאכול".

האוכל במסעדת "כף" מאוד יוקרתי – ואף הוא מוגש בשפע. המקום מתהדר בבשר איכותי אולם מה שתפס אותנו היה דווקא הלחמים, שהרגישו כמו ענן בפה, לצד שפע ממרחים וסלטים. המסעדה צופה אל מזרקות יפיפיות, ואחת לחצי שעה יש מופע מזרקות צבעוני ומרשים על רקע שיר צרפתי קלאסי.

עוד מסעדות כשרות שאסור לפספס: "קפה חביבי" (Habibi Kosher Café), ארוחות בוקר במלון Hilton Garden In ובמלון "וי" הממוקם בתוך Hilton Al Habtoor. וגם: רימון, סופרמרקט כשר שבו ניתן למצוא כל מאכל שבו חשקה נפשכם ואף להזמין ממנו קייטרינג לשבתות.

חוויה על-חושית

בדובאי יש שלל אטרקציות, והמתבקשת מכולן היא התצפית מגגות המגדלים הגבוהים שבהם מתפארת דובאי. מומלץ לעלות לתצפית בבורג' ח'ליפה (Burj Halifa) ולתצפית על אי הדקל (View At Tha Plam) – הנוף מהן עוצר נשימה.

אטרקציה נוספת, ייחודית במיוחד, היא ביקור במתחם Aya - חלל עצום (3,700 מ"ר) המחולק לפינות ולחדרים, שכל אחד מהם מפעיל את החושים ומספר למבקרים סיפור שונה: יש חדר עם מראות שבו ניתן לרקוד, בחדר החלל ניתן לצפות בכוכבים, חדר נוסף מאפשר ביקור מתחת לים, ובחדר אחר אפשר סתם לשכב על ספות לצד מיצגים צבעוניים ומוסיקה מרגיעה. אתה עובר בין החדרים, ופוגש את עצמך.

מוזיאון העתיד (Museum Of Tha Future) הוא אחד הבולטים בעיר. המוזיאון ממוקם במבנה ייחודי מאוד שתופס את תשומת הלב בשל צורתו האליפטית הכסופה, עם חלונות בצורה של כתב ערבי מקושט. על גבי המוזיאון נכתב שיר, על עתיד האנושות ועל האמירויות, בכתב מסולסל ויפהפה שבולט ביום ובלילה.

ביקור במוזיאון מדמה טיסה לחלל בתוך "חללית", ומראה כיצד העולם ייראה בעוד כמה עשרות שנים, כיצד נוכל להגיע בקלות לחלל ולקחת ממנו חומרים שיעזרו לאנושות כולה בכדור הארץ.

יאללה שופינג

אחד הדברים שהכי מלחיצים את הישראלים טרם הנסיעה לדובאי הוא המחירים היקרים בה, אך יש לציין שברוב המקומות הם לא רחוקים מאלו שבישראל, וניתן גם למצוא בה מציאות.

בחנות הכלבו 1 to 10 shop, לדוגמה, מצאנו שלל מוצרים במחירים מצחיקים – מבגדים ועד תכשיטים, איפור, אוכל, צעצועים, כלי עבודה וחפצים לבית. "מקס סטוק של דובאי", קראתי לזה, בשל הקונספט זהה. החנות קרובה ל-Dubai Frame - מסגרת ענק זהובה שממנה ניתן להביט בעיר, מה שמאפשר גם צילומים יפים במקום. שווה לבקר גם ב-The Dubai Mall, מהקניונים הכי גדולים בעולם, שבו 1,200 חנויות.

בנוגע ללינה, דובאי מציעה המון בתי מלון לאורחיה. אני התארחתי במלון W Hotel Dubai היוקרתי, שכולל חדרים יפיפיים ומרווחים המשקיפים על נוף קסום. המלון מתגאה באלמנטים עיצוביים ייחודים ובמתקני נוחות חלומיים. יש בו ספא, בר ושתי מסעדות מישלן, איטלקית וקוריאנית-יפנית (לא כשרות). אתה מטייל במלון, במסעדות, באטרקציות השונות ומרגיש שפע, שפע ועוד קצת שפע.

הכותבת הייתה אורחת של לשכת התיירות של דובאי