העסקה להשבתה של הצעירה הישראלית שחצתה לשטח סוריה אמורה היתה להסתיים הלילה בטוב עם שובה לישראל, אבל היא בקלות היתה עלולה להסתיים אחרת. לא צריך להפליג בדמיונות כדי להבין מה היה קורה, לו היא היתה נופלת בידי גורמים קצת פחות ממושמעים מהצבא הסורי, שחלקם פעילים במרחב הגבול.
מרגע שנתפסה, והוחזקה בידי השלטונות, מצבה היה טוב (יחסית לכלא הסורי). המו"מ המהיר שנפתח בעניינה גם הבטיח כי לא יאונה לה כל רע, בוודאי כשמי שניהלו אותו היו בכירי הממשל הרוסי. מעורבותם גם סייעה לכך שהמחיר ששולם עבורה היה סביר בהחלט: אסיר ואסירה שהיו כלואים בארץ, ושני רועי צאן שחצו מסוריה לשטח ישראל ברמת הגולן לפני כשבועיים.
לאחר נחיתתה בארץ, צפויה הצעירה לעבור חקירה קצרה, במטרה להבין את הנסיבות שבהן חצתה את הגבול ואת הדרך שבה עשתה זאת. ככל הידוע, זאת לא הפעם הראשונה שהיא מנסה לעבור לשטח זר, אבל הצלחתה הפעם מעוררת דאגה משום שהיא חושפת פרצה בהגנה על הגבול.
בגבול ישראל־סוריה הוקמה בעשור שעבר גדר משוכללת, לאחר שמאות פלשתינים שמתגוררים במחנות הפליטים בסוריה הצליחו להיכנס לשטח ישראל בראשיתה של מלחמת האזרחים בסוריה ב־2011. הגדר החדשה אמורה להיות מכשול בלתי עביר, והיא אכן היתה כזאת גם במקרה הזה: הצעירה לא עברה אותה, אלא חצתה לסוריה במקום שבו אין גדר. זה מחייב את צה"ל לבדוק כעת אם נדרש להכניס שיפורים במכשול לאורך הגבול, ובמקביל לברר כיצד התצפיות והמכ"מים בגזרה לא זיהו את חציית הגבול, ואולי להכניס שינויים בפריסתם כדי למנוע ניסיונות לאתגר את המערך הזה מהכיוון ההפוך.
ובעוד הקשב הציבורי היה על הציר דמשק־מוסקבה־נתב"ג, בהמתנה לשובה של הצעירה, הלב היה בעזה. כבר שש שנים וחצי נמק שם בכלא העזתי אברה מנגיסטו, ואיתו הישאם א־סייד שחצה לשטח הרצועה שנה אחר כך. לשניים האלה היה פחות מזל: ישראל לא הצליחה להתנהל מול חמאס באותן דיסקרטיות ויעילות, ונכשלה להחזירם הביתה במהירות.
ההפך הוא הנכון: חמאס חשב שמדובר בבוננזה, וניסה למקסם את המחיר. הוא דרש עבורם הרים וגבעות - את הגרועים שבאסירים הביטחוניים שכלואים בישראל. לא הועילו המאמצים לשכנע כי מדובר בעניין הומניטרי; חמאס הבהיר כי ישיב אותם - ועימם את גופות חללי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול שנהרגו במבצע צוק איתן - רק כחלק מעסקה רחבה, ויקרה.
עזה אינה סוריה ויחיא סינוואר אינו בשאר אסד, אבל הלקח הוא אותו הלקח: כדי להצליח בעסקאות כאלה, רצוי לפעול מהר. בכל יום שעובר הצדדים מתבצרים בעמדותיהם, והרבה יותר קשה להגיע להסכם. זה נכון לגבי אזרחים, ונכון לגבי חיילים. ישראל איבדה את רון ארד משום שהתמהמהה, והיתה יכולה לשחרר את גלעד שליט שנים קודם שחזר במחיר דומה לזה ששילמה לבסוף.
ועוד מילה על דיסקרטיות: ישיבת הממשלה שכונסה בחשאי היתה מחויבת, משום שעל פי חוק נדרש אישורה לכל עסקת שחרור שבויים. אבל הפטפטת של רבים מהשרים - שהובילה לגל שמועות חסרות בסיס - מפליאה ומדאיגה בכל פעם מחדש. עם כל הכבוד לתקופת הבחירות ולרצון לספר לחבר'ה, יש דברים חשובים יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו