ביקורת: המשחק הרשמי של האולימפיאדה מפספס את המדליה

אולימפיאדת טוקיו נדחתה אמנם בשנה, אבל המשחק הרשמי שלה נדחה בלא פחות משנתיים (!). הגרסה היפנית של הכותר מבית סגה יצאה ביפן לפלייסטיישן 4 ולסוויץ' ביולי 2019, אולם מגפת הקורונה שיבשה את תוכניות ההשקה – של המשחק ושל האולימפיאדה עצמה – והמהדורות הבינלאומיות של הכותר המשונה הזה שוחררו רק לאחרונה.

למה משונה? מפני שמי שמחפש סימולטור ספורט עמוק ומורכב שמאגד את ענפי האולימפיאדה האהובים ביותר בחבילה אחת – עלול להתאכזב. כי הדבר האחרון שאפשר לומר על Olympic Games Tokyo 2020 – The Official Video Game הוא שזה סימולטור ספורט. ובלי להעליב, כבר ראינו משחקי איקס-עיגול עמוקים ומורכבים יותר ממנו. לא נעים להודות, אבל במונחים של היום, גם קצת קשה להגדיר אותו כמשחק של ממש.

אז מה הוא כן? היינו מתארים אותו כמוצר ממותג זניח, שמטרת הקיום היחידה שלו היא לקדם את האולימפיאדה. אמנם יש בו 18 "ענפי ספורט", אולם בפועל מדובר באוסף של 18 משחקי ארקייד, רובם פשוטים להחריד וחלקם משעממים למדי. בלי להגזים, מבחינת משחקיות נטו, אפשר להשוות את רמת האינטראקציה הספורטיבית של המוצר הזה למשחקי "אולימפיאדת קיץ" (Summer Games) ו"אולימפיאדת עולם" (World Games) המיתולוגיים של חברת Epyx, שהגיעו על דיסקט 360k מועתק והעבירו לנו את הזמן בנעימים מול מסכי ה-CGA החדישים שלנו לפני 35 שנה – הרבה לפני שרוב ספורטאי טוקיו 2020 נולדו בכלל.

זה ממש לא ספורט

למעט הבדלים קוסמטיים, אין הבדלים מהותיים בין ענפי השחייה והריצה במשחק האולימפי החדש. גם לא בין הכדורסל לכדורגל, בין טניס השולחן לטניס הרגיל ולכדורעף החופים, וגם לא בין הג'ודו לאיגרוף. רוב הענפים ידרשו מכם לזוז קדימה ואחורה ומדי פעם לצדדים, ללחוץ על כפתור או שניים ברגע הנכון או בקצב הנכון, ולקוות לטוב.

ענפי הרוגבי והבייסבול אמנם יוצאי דופן ודורשים קצת יותר מאמץ וחשיבה, אבל לעומתם ענפי הטיפוס, הקפיצה לרוחק ויידוי הפטיש אמנם שוברים שיאים – אבל של רדידות. הם כל כך דלים ולא דורשים מהשחקן דבר מלבד ללחוץ על כפתורים באופן מונוטוני ומרדים – עד שאפילו סמארטפון יתבייש להריץ אותם. אז לא, זה ממש לא ספורט. מי שמחפש משחקי ספורט ראויים – מוטב שיישאר עם כותרים שמוקדשים לענף אחד בלבד. לא חסרים כאלה.

אולימפיאדה למקומות עבודה

אבל כאן מגיע הטוויסט בעלילה, האצן שאף אחד לא ספר אותו ולפתע מגיח מאחור ועוקף כמה פייבוריטים בדרך למדליית הארד. כי למרות הערך הספורטיבי הירוד, המשחק הרשמי של טוקיו 2020 מספק את הסחורה בתחומים אחרים. איכשהו, אל תשאלו אותנו איך, הצלחנו להפיק מכמה ענפים – בעיקר ממשחקי הכדור – לא מעט הנאה, במיוחד כשהתמודדנו נגד שחקנים אנושיים אחרים.

אז נכון שהכדורגל והכדורסל פה רחוקים שנות אור מלהידמות לפיפ"א ול-NBA2K, אבל מתברר שאפשר להעביר כמה סשנים בכיף רק עם כפתורי מסירה וזריקה/בעיטה, שליטה רופפת-משהו ויכולת לקלוע סל או להבקיע גול כמעט בכל התקפה. כי כשהשעון עומד להסתיים ואתם נמצאים במצב שוויון, אפילו משחק תחתית ללא קהל בליגה למקומות עבודה יכול להיות מותח. גם ענפי הטניס והכדורעף, שהם לא יותר מווריאציות משודרגות של "פונג", הכניסו אותנו לזון וחזרנו לשחק בהם מרצוננו החופשי גם אחרי זמן ההתרשמות המחייב בשביל הסקירה הזו. מוזר.

כדורסל בביקיני

אף שמדובר במוצר רשמי של האולימפיאדה, לא תאתרו בו את הספורטאים האמיתיים המייצגים בימים אלה את המדינות שלהם בטוקיו. אפשר להבין את ההשמטה הזו, שכן סגה לעולם לא היתה מצליחה לשלב במשחק נבחרות אותנטיות שלמות משמונים מדינות, אבל מה שמקבלים במקום די תמוה: כל הספורטאים הג'נריים של כל מדינה יכולים להשתתף בכל ענף, כך שיכול להיווצר מצב שהג'ודוקא המוביל שלכם גם יככב במגרש הכדורסל וגם יהיה שחיין צמרת.

אם תרצו, תוכלו להעלות אותו למגרש הכדורסל כשהוא לבוש כג'ודוקא (או איש חלל, או שודד ים, או איש מערות, או סוניק הקיפוד, או בביקיני למי שמתעקש), ומי שעוד יותר מתעקש מוזמן ליצור ספורטאי בדמותו, שיזכה בכל המדליות והתהילה.

לא, המשחק הרשמי של אולימפיאדת טוקיו 2020 לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ונראה שהמפתחים ידעו היטב שמטרה היא לבדר – ולא לאתגר. לנו זה לא הספיק, אבל מי שמוכן להסתפק במשחקיות דלה ברמה של סמארטפון לטובת צחוקים ואווירת רטרו שמזכירה את ימי ה-CGA העליזים, אולי יצליח לסחוט מהמוצר הזה כמה שעות של הנאה.

6/10

גרסה נבדקת: פלייסטיישן 4. קיים גם לאקסבוקס וואן, לסוויץ' ולמחשב.