כמעט כל מי שגלש אי פעם ברשתות החברתיות או צפה בסרטוני יוטיוב העוסקים באבטחת מידע נתקל באינפוגרפיקה המפורסמת של "קרחון האינטרנט". מעל פני המים, מופיעה קצה הפסגה הזעיר - מה שמכונה "Surface Web" (הרשת הגלויה): אתרי חדשות, מנועי חיפוש, רשתות חברתיות וחנויות מקוונות, שלכאורה מהווים בקושי ארבעה עד חמישה אחוזים מכלל הרשת. מתחת לפני המים, במעמקי האוקיינוס המצויר בגוונים כהים ומאיימים, משתרע גוף הקרחון המפלצתי: 95 אחוזים של מסתורין דיגיטלי, שמלווים לרוב בכיתובים סנסציוניים על סוחרי נשק, האקרים חסרי פנים, שווקים שחורים וחדרים אדומים.
הנרטיב המלודרמטי הזה הצליח לקבע בתודעה הציבורית תפיסה מעוותת לחלוטין של מבנה הרשת. המחשבה שכמעט כל המרחב הקיברנטי מתקיים כממלכת צללים עבריינית מושכת קליקים, מזינה סרטי מתח הוליוודיים ומייצרת כותרות מפחידות, אך היא נשענת על שגיאה קטגורית גסה. הערבוב המוחלט בין שני מושגים שונים בתכלית - "Deep Web" (הרשת העמוקה) ו"Dark Web" (הרשת האפלה).
כאשר מנתחים את הנתונים הטכנולוגיים והסטטיסטיים היבשים, מתברר שהמציאות שונה ב-180 מעלות. הרשת האפלה אינה תופסת 99 אחוזים מהעולם המקוון, ואף לא עשרה אחוזים; היא אינה אלא שבריר מיקרוסקופי, פחות מ-0.01 אחוז מכלל הרשת העולמית. כדי להבין כיצד נוצר הפער העצום בין המיתוס למציאות, יש לפרק את האינטרנט לשלוש השכבות האמיתיות המרכיבות אותו.
שלושת המפלסים: גלוי, עמוק ואפל
כדי להבין היכן ממוקם כל סוג של תוכן, נדרש להבחין בין האופן שבו מידע מתגלה, נשמר ומוגן ברשת.
1. הרשת הגלויה: זהו המקטע המוכר לכל משתמש ממוצע. הרשת הגלויה כוללת את כל דפי האינטרנט, המאמרים, הפוסטים והסרטונים שכל אחד יכול לגשת אליהם באמצעות דפדפן סטנדרטי (כמו כרום או ספארי), ללא צורך בסיסמה, הזדהות מוקדמת או הרשאה מיוחדת. המאפיין המרכזי של הרשת הגלויה הוא שהיא נסרקת ומאונדקסת באופן שוטף על ידי מנועי חיפוש ציבוריים כמו גוגל, בינג או דק-דק-גו באמצעות "Web Crawlers".
2. הרשת העמוקה (Deep Web): כאן טמון שורש הבלבול הגדול. הרשת העמוקה אינה מקום אפל, אינה שוק סמים ואינה זירה פלילית. ההגדרה הטכנולוגית של "הרשת העמוקה" היא פשוטה ונטולת כל דרמה: כל דף אינטרנט או מסד נתונים שאינו מאונדקס על ידי מנועי חיפוש ציבוריים.
מה זה בעצם ה-Deep Web? מכלול הנתונים והדפים המקוונים שחסומים בפני סריקה של מנועי חיפוש, לרוב משום שהם מוגנים בסיסמה, מוצפנים או נוצרים באופן דינמי לפי דרישת משתמש ספציפי. דמיינו את ההבדל בין חלון הראווה של חנות בגדים שפונה לרחוב הראשי, לבין המחסן האחורי, המגירות המשרדיות וכספת בית העסק שנעולים במפתח ואינם פתוחים למבטי העוברים ושבים.
האם הרשת העמוקה באמת מהווה בין 90 ל-95 אחוזים מכלל תעבורת והיקף הנתונים באינטרנט? התשובה היא חד-משמעית כן. אולם התוכן שמרכיב אותה הוא התוכן השגרתי והחיוני ביותר של חיי היומיום שלנו. לדוגמא, תיבת ה-Gmail או ה-Outlook הפרטית שלכם אינה מופיעה בתוצאות החיפוש של גוגל, וכדי לגשת אליה נדרש שם משתמש וסיסמה. היא חלק מהרשת העמוקה. גם חשבון הבנק המקוון שלכם, כרטיסי האשראי ודוחות קרנות הפנסיה נמצאים שם יחד עם תיקים רפואיים, תוצאות בדיקות הדם, צילומי הרנטגן והרשומות שלכם בקופת החולים.
גם רשתות פנימיות של ארגונים (הנקראות בצורה המבלבלת Intranet, בהם מאגרי המידע של צה"ל, מערכות שכר ממשלתיות, שרתי תקשורת פנימיים של חברות היי-טק ומערכות למידה אוניברסיטאיות (כגון Moodle), הינן חלק פעיל מהרשת הזו. בנוסף, למרבה השמחה של כולנו, כך גם התמונות ב-Google Photos או ב-iCloud, ומסמכי העבודה ב-Google Drive וב-Dropbox.
כל הנתונים הללו חייבים להיות חסומים בפני זחלני מנועי החיפוש מטעמי פרטיות, אבטחת מידע וסודיות מסחרית. אם הרשת העמוקה הייתה נמחקת, העולם המודרני - על מערכות הבנקאות, הבריאות, הממשל והתקשורת שבו - היה קורס בו-ברגע.
3. הרשת האפלה (Dark Web): הרשת האפלה היא בסך הכול תת-קבוצה זעירה, ייעודית ומבודדת מתוך אותה רשת עמוקה. מה שמבדיל אותה מכל שאר האינטרנט אינו רק העובדה שהיא אינה מאונדקסת, אלא שהיא מכוונת במפגיע להסתרה הדדית של שני הצדדים. המשתמש אינו יודע היכן פיזית יושב השרת, והשרת אינו יודע מיהו המשתמש ומהי כתובת ה-IP שלו. כדי להיכנס אליה, לא מספיק להקליד כתובת רגילה בדפדפן כרום; נדרש שימוש בתוכנות הצפנה מיוחדות, ובראשן דפדפן Tor (ראשי תיבות של The Onion Router).
אז מה זה ה-Dark Web? רשת מקוונת מוצפנת הבנויה על גבי תשתית האינטרנט הציבורית, שניתן לגשת אליה אך ורק באמצעות פרוטוקולים ותוכנות ייעודיות המבטיחות אנונימיות מוחלטת לשני הצדדים. דמיינו מועדון סגור בתוך בניין רגיל, שאינו מופיע במפת העיר, שאין עליו שום שלט בחוץ, וכדי לעבור את הדלת שלו עליכם לעטות מסכה וללחוש סיסמה מורכבת שמשתנה כל הזמן.
| מאפיין | רשת גלויה (Surface) | רשת עמוקה (Deep Web) | רשת אפלה (Dark Web) |
|---|---|---|---|
| נתח משוער מהרשת | כ-4% עד 5% | כ-90% עד 95% | פחות מ-0.01% |
| אינדוקס במנועי חיפוש | מלא (גוגל, בינג וכד') | חסום (קירות סיסמה/הרשאה) | אינו אפשרי טכנולוגית |
| תוכנה נדרשת לגלישה | דפדפן סטנדרטי (Chrome) | דפדפן סטנדרטי + אימות | דפדפן ייעודי (כגון Tor) |
| סיומת כתובות אופיינית | .com, .org, .co.il | דומיינים רגילים מאובטחים | סיומת .onion מוסתרת |
| תוכן מרכזי | אתרי חדשות, ויקיפדיה, בלוגים, חנויות | בנקים, מיילים, רשומות רפואיות, ענן פרטי | שירותי פרטיות, עיתונות, הדלפות, שווקים שחורים |
| מעמד חוקי | חוקי לחלוטין | חוקי לחלוטין | חוקי לגלישה ברוב העולם |
כמה אתרים אפלים באמת קיימים?
בניגוד לשמועות על מיליוני אתרי זוועה, הנתונים האמפיריים מציגים תמונה צנועה להפתיע. גוף המחקר הרשמי שמנטר את רשת Tor באופן רציף הוא פרויקט Tor Metrics - מאגר נתונים פתוח המנוהל על ידי ארגון Tor ללא כוונת רווח, אשר מודד את מספר הממסרים, נפח התעבורה, מספר המשתמשים הפעילים וכמות הכתובות המוסתרות ברשת. על פי הנתונים המתפרסמים ב-Tor Metrics, בכל רגע נתון פועלים ברשת האפלה בין 30 אלף ל-50 אלף שירותי Onion Services פעילים בלבד.
כדי להבין את קנה המידה, צריך להבין כי ברחבי האינטרנט העולמי רשומים כיום יותר מ-1.1 מיליארד אתרי אינטרנט פעילים. המשמעות היא שאתרי הרשת האפלה מהווים פחות משלושת אלפיות האחוז (כ-0.003 אחוזים עד 0.005 אחוזים) מכלל האתרים בעולם.
יתרה מזאת, מחקרים מקיפים שנערכו באוניברסיטת קינגס קולג' בלונדון ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) גילו כי חלק ניכר מאותם 40 אלף אתרים אפלים אינם אלא דפי שגיאה נטושים, אתרי ניסוי של מפתחים, פורומים קטנים של חובבי טכנולוגיה, או Mirrors של אתרי חדשות לגיטימיים (כמו ה-BBC ו"הניו יורק טיימס") שהקימו גרסאות בצל כדי לאפשר לאזרחים במדינות רודניות לקרוא עיתונות חופשית.
השווקים הפליליים המפורסמים, שמושכים את מרב תשומת הלב התקשורתית, מונים בפועל כמה עשרות עד מאות בודדות של מוקדים פעילים בכל תקופה נתונה.
ניתוב הבצל
כדי להבין מדוע הרשת האפלה קיימת וכיצד היא מתפקדת, יש לפתוח את מכסה המנוע של פרוטוקול Onion Routing (ניתוב בצל).
בגלישה רגילה באינטרנט, המחשב מתחבר ישירות לשרת של האתר המבוקש דרך ספק שירותי האינטרנט (ISP). ספק האינטרנט יודע לאיזה אתר פניתם, והאתר רואה את כתובת ה-IP האמיתית. אפילו שימוש ברשת פרטית וירטואלית (VPN) רק מעביר את האמון אל חברת ה-VPN, שעדיין רואה את התעבורה המלאה.
רשת Tor פועלת על פי עיקרון של ביזור רדיקלי ללא שום גורם מרכזי שיכול לחשוף את התמונה המלאה.
מה זה Onion Routing? טכניקת תקשורת מוצפנת שבה הודעת מידע נעטפת במספר שכבות הצפנה (בדומה לשכבות של בצל), ונשלחת דרך סדרה של שרתי ממסר אקראיים המופעלים על ידי מתנדבים ברחבי העולם. כל תחנה לאורך הדרך מקלפת שכבת הצפנה אחת בלבד כדי לגלות אך ורק את היעד הבא, מבלי לדעת מאין ההודעה הגיעה במקור ולאן היא מיועדת להגיע בסוף התהליך.
המסלול של חבילת מידע בתוך רשת Tor כולל תמיד שלושה צמתים נפרדים.
1. Entry / Guard Node (צומת הכניסה): השרת הראשון שאליו המחשב מתחבר. צומת זה רואה את כתובת ה-IP האמיתית שלכם, אך אינו יכול לקרוא את תוכן ההודעה ואינו יודע לאיזה אתר אתם מנסים להגיע.
2. Middle Relay (צומת הממסר האמצעי): שרת מתווך שרואה רק את צומת הכניסה שממנו קיבל את המידע, ואת צומת היציאה שאליו עליו להעביר אותו. אין לו שום מושג מיהו המשתמש המקורי ומהו אתר היעד.
3. Exit Node (צומת היציאה): השרת שמקלף את שכבת ההצפנה האחרונה ושולח את הבקשה לאתר המבוקש. צומת זה רואה לאיזה אתר מתבצעת הפנייה, אך אינו יודע מי שלח אותה.
בזכות מבנה השכבות, שום שרת בודד בשרשרת אינו מחזיק בשני קצוות החוט בו-זמנית. אין שום נקודת כשל מרכזית ואין שום גורם שיכול לחבר בין זהות המשתמש לבין פעולותיו ברשת.
האירוניה של ההיסטוריה
אחד הפרטים המרתקים ביותר בסיפורה של הרשת האפלה - והפרט שהכי פחות מוכר למי שניזון מתיאוריות קשר - הוא זהות הגוף שיצר אותה. רשת Tor לא נולדה במרתף חשוך של האקרים אנרכיסטים ואינה פרי פיתוח של ארגוני פשע בינלאומיים. היא פותחה, מומנה ועוצבה על ידי המעבדה למחקר של הצי האמריקני (NRL) באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20.
באותם ימים, ארגוני הביון והצבא של ארה"ב הבינו את הפוטנציאל העצום של האינטרנט לאיסוף מודיעין ותקשורת מבצעית, אך נתקלו במלכוד מובנה - סוכני ביון ומרגלים אמריקנים הפועלים במדינות עוינות נזקקו לדרך מאובטחת לתקשר עם מפקדותיהם מבלי שמשטרים מקומיים יוכלו ליירט את כתובת ה-IP של המחשב ולהבין שמדובר בסוכן ממשלתי.
המתמטיקאי פול סייברסון () יחד עם מדעני המחשב מייקל ריד ודייוויד גולדשלאג מהצי האמריקני הגו ב-1995 את רעיון ניתוב הבצל. הפרויקט זכה למימון נוסף מסוכנות המחקר של משרד ההגנה האמריקני (DARPA).
כאן נוצר פרדוקס מודיעיני מבריק. אם רשת התקשורת המוצפנת הזו הייתה משרתת אך ורק אנשי צבא וביון אמריקנים, כל ניטור פשוט של התעבורה היה חושף מיד שמי שמשתמש בה הוא סוכן ממשל אמריקני. כדי שההסוואה תעבוד, הרשת נזקקה להמוני אזרחים רגילים שיגלשו דרכה בו-זמנית, כך שהתקשורת המבצעית תטבע בתוך ים של תעבורה אזרחית שגרתית.
מסיבה זו החליטה ממשלת ארה"ב, בשנת 2004, לשחרר את קוד המקור של Tor ברישיון חופשי ופתוח לציבור הרחב, וסייעה להקים את "פרויקט Tor" כארגון אזרחי עצמאי ללא כוונת רווח. גם כיום, יותר ממחצית מתקציבו של הפרויקט מגיע ממענקים פדרליים של מחלקת המדינה האמריקנית, מתוך אינטרס אסטרטגי לקדם דמוקרטיה וזכויות אדם במדינות דיקטטוריות המפעילות צנזורה מחמירה על אזרחיהן.
האם הגלישה ברשת האפלה היא עבירה?
תפיסה מוטעית נפוצה נוספת גורסת כי עצם הורדת דפדפן Tor או ביקור באתר בעל סיומת onion מהווים עבירה על החוק, ועלולים להציב את המשתמש תחת חקירת משטרה או שירותי ביטחון. המציאות המשפטית במרבית העולם החופשי והדמוקרטי - כולל בישראל, בארה"ב ובמדינות האיחוד האירופי - הפוכה לחלוטין: גלישה ברשת האפלה ושימוש בתוכנות הצפנה חוקיים לגמרי.
החוק אינו אוסר על שימוש בכלי טכנולוגי להגנה על פרטיות, בדיוק כפי שהחוק אינו אוסר על רכישת וילונות עבים לסלון או התקנת דלת פלדלת בבית. מה שקובע את הפליליות הוא אך ורק אופי המעשה.
אם אדם משתמש בדפדפן Tor כדי לקרוא מאמרים, ללמוד על אבטחת מידע, לעקוף חסימת רשת או להגן על כתובת ה-IP שלו - מדובר בפעולה לגיטימית וחוקית למהדרין. לעומת זאת, אם אדם משתמש ברשת האפלה כדי לסחור בסמים, לרכוש כלי נשק, להפיץ תכנים פדופיליים או לגנוב פרטי כרטיסי אשראי - הוא מבצע עבירה פלילית חמורה, בדיוק באותה מידה שהיה מבצע אותה לו השתמש בטלפון סלולרי רגיל או ברכב פרטי.
הטכנולוגיה עצמה היא ניטרלית לחלוטין. בדיוק כפי שפטיש יכול לשמש לבניית בית או לביצוע שוד, כך גם פרוטוקול ניתוב הבצל משמש עיתונאים לקבלת מסמכים חושפי שחיתויות דרך מערכות SecureDrop מוצפנות, ובו-בזמן משך אליו בעבר שווקים לא חוקיים כמו Silk Road (שמייסדו, רוס אולבריכט, נלכד על ידי ה-FBI בשנת 2013).
3 דברים שחייבים להבין
1. עמוק זה לא אפל: הרשת העמוקה היא הבית של המידע היומיומי שלכם - הבנק, המייל והתיק הרפואי שלכם. אין בה שום דבר מסוכן או בלתי חוקי; היא בסך הכול נעולה בסיסמה כדי לשמור עליכם. הרשת האפלה היא רק קמצוץ מזערי שמצריך דפדפן מיוחד כמו Tor.
2. האנונימיות אינה ערובה לחסינות מפשע: עבריינים רבים האמינו בטעות כי רשת Tor מעניקה להם חסינות מוחלטת מרשויות החוק, אך כוחות המשטרה הבינלאומיים (FBI, אינטרפול ויחידות הסייבר) הוכיחו פעם אחר פעם כי טעויות אנוש, חולשות בדפדפנים והצלבת נתונים מאפשרות לפצח ולסגור שווקים שחורים בזה אחר זה.
3. המבצר העירוני: תחשבו על האינטרנט כעל עיר גדולה. הרשת הגלויה היא המדרכות, החנויות ושלטי החוצות. הרשת העמוקה היא החדרים הפנימיים, הבתים הפרטיים ומחסני החברות הנעולים במפתח. הרשת האפלה היא בסך הכול מעבר סודי צר ומבוצר בין מרתפים בודדים, שבו כולם עוטים גלימות כדי שלא יזהו את פניהם - חלקם משוחחים שם על חופש ופוליטיקה ללא פחד, וחלקם מנסים לעשות עסקים מפוקפקים.
המאבק הנצחי על הזכות לפרטיות
הדיון סביב הרשת האפלה אינו רק ויכוח על גודל וסטטיסטיקה; הוא עומד בליבה של אחת השאלות הפילוסופיות והפוליטיות המכריעות ביותר של המאה ה-21. האם לאזרח בעידן הדיגיטלי יש עדיין זכות לאנונימיות?
בעולם שבו תאגידי ענק כמו גוגל, מטא ואפל עוקבים אחרי כל קליק, מיקום ורכישה שלנו, ובו ממשלות ומשטרים רודניים מפעילים מערכי מעקב המוניים, פנים ביומטריות וצנזורה אלגוריתמית, הכלים של הרשת האפלה מקבלים משמעות חברתית דרמטית. במדינות כמו איראן, רוסיה, סין או בלארוס, שבהן עיתונאים נכלאים על כתיבת פוסט ברשת ואתרים עצמאיים נחסמים בחומות אש ממשלתיות, דפדפן Tor אינו מותרות של האקרים אלא גלגל ההצלה היחיד של חופש הביטוי. הוא מאפשר לפעילי זכויות אדם לתקשר עם העולם, לנשים להפיץ תיעוד של מחאות, ולחיילים ולעובדי ממשל להתריע על שחיתויות מבלי להסתכן.
כפי שהגדיר זאת אחד ממייסדי תנועת הסייפרפאנק: "פרטיות אינה עוסקת בהסתרה של דברים רעים, אלא בהגנה על היכולת לבחור מה לחלוק עם העולם". הרשת האפלה, על כל מורכבותה, היא התזכורת הדיגיטלית האחרונה לכך שהזכות לחשוב, לדבר ולתקשר ללא מעקב מתמיד היא הבסיס לכל חברה חופשית.
אז בפעם הבאה שמישהו יציג בפניכם את תמונת הקרחון ויספר לכם בקול מסתורי ש"רוב האינטרנט נמצא ברשת האפלה", תוכלו לחייך בביטחון. האינטרנט הוא מרחב עצום ומורכב, ורובו המוחלט חבוי מעיני מנועי החיפוש - אך לא משום שהוא אפל, אלא משום שהוא מגן על הפרטיות השגרתית של חיינו. הרשת האפלה, לעומת זאת, היא נקודה זעירה בתוך האוקיינוס הדיגיטלי - כלי טכנולוגי שנולד במעבדות צבאיות, משרת צרכים אזרחיים חיוניים ואינו נסתר מכוח כישוף, אלא מכוחה של מתמטיקה והצפנה חכמה.
כאשר מנקים את רעשי הרקע של הפחד והמיתוסים, המציאות מתגלה כהרבה פחות מאיימת - והרבה יותר מרתקת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו