מכשיר ריגול מושלם: כך הפך הגוף שלנו לסוכן הסמוי של המשטרה

הפתגם העתיק "דע את עצמך" מקבל במאה ה-21 משמעות אירונית ואפילו מסוכנת. בעידן שבו אנו מוקפים במכשירים חכמים המנטרים כל פעימת לב, דפוס שינה, רמת סוכר ואפילו את המחזור החודשי, הגוף שלנו הופך למעשה למקור הראיות המרכזי נגדנו. מה שהתחיל כהבטחה ל"עצמי מדיד" (Quantified Self) ולשיפור הבריאות, הופך במהירות למה שהחוקרת אנדריאה מטווישין מכנה "האינטרנט של הגופות" - רשת שקופה שבה המידע האינטימי ביותר שלנו חשוף לעיני רשויות האכיפה.

השעון החכם כעד מדינה

מיליוני אנשים חיים עם שעון חכם שמזכיר להם לנשום או לעמוד. האלגוריתם הזה עובד רק כי הוא עוקב אחרי הפעילות הגופנית שלנו ברמה הביולוגית. הוא יודע שאתם נושמים - וזה יכול להיות מידע קריטי עבור המשטרה אם, מסיבה כלשהי, הפסקתם לנשום. המידע שאנחנו מייצרים, מצעדים ועד DNA, נמצא תחת מעקב גובר.

אמנם חלק מהמעקב הזה מציל חיים - קוצבי לב חכמים או תחבושות המתריעות על זיהום - אך יש לו צד אפל. גלולות דיגיטליות יכולות לדווח לרופא (או לקצין המבחן) אם הפסקתם ליטול תרופות פסיכיאטריות. שעון חכם יכול לזהות מתי המשתמש צורך קוקאין או מקיים יחסי מין.

במדינות שבהן הפלות הוצאו מחוץ לחוק, אפליקציות למעקב אחר מחזור הפכו לזירת פשע פוטנציאלית: איחור במחזור בשילוב עם דיווחי בחילה יכול לשמש כראייה מרשיעה בבית המשפט.

ה-DNA שנשאר מאחור

המשטרה מגלה עניין עצום בסודות שהגוף שלנו חושף. ה-FBI השקיע מיליארדים במסד הנתונים הביומטרי הגדול בעולם (NGI), הכולל טביעות קול, קשתית עין, קעקועים ופרופילים גנטיים של מיליוני אזרחים.

המקרה המבהיל ביותר התרחש בניו ג'רזי. המשטרה השתמשה בדגימת דם שנלקחה מתינוק שזה עתה נולד (במסגרת בדיקת סקר גנטית חובה) כדי לקשר את אביו לפשע שבוצע לפני 15 שנה. המעבדה שמרה את ה-DNA למשך 23 שנים ללא ידיעת ההורים. הפרצה הזו רחבה במיוחד: החוק רואה ב-DNA שאנו משילים - שיער, רוק על כוס קפה או תאי עור - כ"רכוש נטוש". המשטרה יכולה לאסוף ולבדוק אותו ללא צורך בצו או בחשד סביר.

"סריקה בכל מקום"

זיהוי פנים הוא נדבך נוסף בטבעת החנק על הפרטיות. בעוד שבעבר שוטר יכול היה לצפות בכמה מאות אנשים ביום, מערכות AI יכולות לזהות מיליוני פנים בשניות. הטכנולוגיה הזו כבר משמשת לפענח מקרי גניבה פעוטים, אך היא רוויה בטעויות, במיוחד כשמדובר בנשים ובאנשים בעלי צבע עור כהה. במקרה אחד בניו ג'רזי, אדם חף מפשע ישב 10 ימים במעצר בגלל טעות בזיהוי פנים.

השימוש בטכנולוגיה הזו חורג מזמן מהתחום המשטרתי. אצטדיונים, אולמות קונצרטים ורשתות ענק כמו וולמארט וטארגט משתמשים בזיהוי פנים כדי לסמן "בלתי רצויים" או למנוע גניבות. במקרה מפורסם ב-2022, עורכת דין סולקה מהופעה של ה"רוקטס" בניו יורק רק כי המשרד שלה היה מעורב בתביעה נגד בעלי האולם. המערכת זיהתה אותה בכניסה וחסמה את גישתה.

הגנה חוקתית מיושנת

הבעיה המרכזית היא שהחוק אינו מדביק את הקצב. התיקון הרביעי לחוקת ארה"ב, שאמור להגן על אזרחים מפני חיפושים שרירותיים, נוסח בעידן שבו המושג "פרטיות" התייחס לבית פיזי. בתי המשפט עדיין נאבקים בשאלה האם סריקת פנים במרחב הציבורי היא "חיפוש". הגישה המסורתית אומרת שאם חשפת את פניך בציבור, אין לך ציפייה סבירה לפרטיות. אך האם הגיון זה תקף כשאלפי מצלמות HD מרושתות יחד ועוקבות אחרי כל צעד שלך?

הכוח של המשטרה לסרוק ולעקוב גדל מהר יותר מכל הגנה חוקתית. אנחנו חיים בעידן של "תיאטרון מעקב", שבו הביומטריה שלנו הופכת לסחורה שנמכרת בין חברות פרטיות לממשלות. הגוף שלנו, שהיה המבצר האחרון של האוטונומיה האנושית, הפך למעשה למכשיר הריגול היעיל ביותר שנבנה אי פעם.