היומיים הראשונים של מבצע "שאגת הארי" ייזכרו בזכות הישגים התקפיים חסרי תקדים, הכוללים את חיסולו ההיסטורי של עלי חמינאי, אך במקביל סיפקו הצצה לעצימות האש שהופנתה לעבר העורף הישראלי.
ניתוח מעמיק המבוסס על נתוני מערכת "צופר - ניתוח התרעות", המשווה בין יום שבת (28.2) ליום ראשון (1.3), מצביע על השינויים במגמות הירי לעבר ישראל.
חשוב לציין כי המלחמה פרצה בשבת בבוקר, כך שטכנית היממה הראשונה כללה פחות שעות לחימה פעילות בהשוואה ליממה השנייה - עובדה שמעצימה את משמעות הפערים בנתונים.
צניחה בירי טילים, זינוק בכטב"מים
מניתוח כמות ההתרעות לפי יישובים עולה כי ביומה הראשון של המלחמה נשמעו אזעקות ב-13,093 יישובים ברחבי הארץ (ספירה מצטברת של יישובים שהופעלה בהם התרעה בכל מטח). ביום למחרת, המספר צנח משמעותית ל-9,017 ישובים.
מגמה דומה נרשמה גם בסוגי ההתרעות: מספר התרעות "צבע אדום" ירד מ-637 ב-28 בפברואר ל-463 ב-1 במרץ. עם זאת, הנתונים חושפים שינוי טקטי מהותי - זינוק של יותר מפי 6 בהתרעות על חדירת כלי טיס עוין.
בעוד שביום הראשון נרשמו 14 אירועים כאלו בלבד, ביום השני המספר זינק ל-89 חדירות כלי טיס, לצד התרעה אחת על חשש לחדירת מחבלים (לעומת אפס ביום הראשון).
מחיר הדמים
הירידה הסטטיסטית בכמות ההתרעות ביום השני לא בהכרח שיקפה הקלה במציאות בשטח. במהלך היומיים הראשונים של המערכה איבדו את חייהם 12 בני אדם ברחבי הארץ בנסיבות שונות הקשורות למלחמה. האירוע המרכזי והקשה מכל התרחש בבית שמש, שם פגיעה ישירה במבנה הובילה להירצחם של תשעה בני אדם.
המיקוד במרכז
במקביל, נתון שמשתקף בבירור ממפת ההתרעות הוא המיקוד במרכז הארץ. נתוני שכיחות ההתרעות לפי יישובים מראים שורת ערי מרכז שספגו נפח אש כמעט זהה ואינטנסיבי. ערים כמו תל אביב (מזרח), חולון, בני ברק, בת ים, גבעתיים, ראשון לציון, יהוד, אור יהודה ופתח תקווה מצאו את עצמן מותקפות פעם אחר פעם, כאשר בכל אחת מהן נרשמו כ-36 התרעות.
