האנושות חלמה על רובוטים, אבל האם אנחנו מוכנים לזה באמת?

במשך מאות שנים האנושות חלמה על רובוטים - עוזרים בלתי נלאים, רבי עוצמה, חברים במסעות ארוכים. כעת, רובוטים מנקים לנו את הבתים, משתלבים במפעלים, מטפלים בשדות ואפילו מסייעים בניתוחים מסובכים. אך הריקוד הזה בין אדם למכונה לא תמיד מסתיים בחינניות.

רק בנובמבר האחרון דווח על עובד שנהרג במפעל בדרום קוריאה על ידי זרוע רובוטית שזיהתה אותו כארגז ירקות, בעודו בודק את חיישני הרובוט בעקבות קריאות על תקלה בחיישנים. במקביל, לפני כמה שבועות נחשפו דו"חות של חברת טסלה שהוגשו לרגולטור הפדרלי בעקבות מקרה בו מהנדס "הותקף" על ידי רובוט במפעל של החברה בטקסס, ונפצע בידו.

האם אלו הם סימנים ראשונים להתחלת מרד הרובוטים? לא בדיוק, שכן להטיל את האשמה על הרובוט היא בבחינת להאשים את הרכבת שדרסה אדם שקפץ מולה. רובוטים הם מכונות אוטונומיות, כלומר יש להם את היכולת להגיב ולפעול בסביבה משתנה. אבל כמו כל מכונה, הם זקוקים לסביבת עבודה מאוד מוגדרת וסדורה כדי לתפקד בהצלחה.

באופן מסורתי, האזורים שבהם עבדו רובוטים הופרדו ובודדו מאזורים שבהם נמצאו בני אדם, אלא שבשנים האחרונות, עלה הצורך להשתמש ברובוטים לביצוע משימות שדורשות שיתוף פעולה הדוק עם בני אדם, מה שהכניס גורם גדול מאוד של אי ודאות לסביבת העבודה.

כל רכיב במערכת כזו לא יודע מה עובר ב-"ראש" של שותפו וכתוצאה מכך גדל הסיכון ולתאונות. מכיוון שהמצב הפנימי של הרובוט נקבע על פי התוכנה שלו, אין לנו דרך לחזות את התנהגותו. באופן דומה, הרובוט לא מסוגל לקרוא את מחשבותינו, ולא יכול להעריך מה בכוונתנו לעשות. כאשר מדובר ברובוט תעשייתי שמונע בכוח רב, הפוטנציאל לתאונות רק גדל.

שפה משותפת היא המפתח

כדי ששיתוף פעולה הדוק בין רובוטים לבני אדם יהיה אפשרי, חשוב לייצר שפה משותפת שתהיה מובנת גם לבני האדם וגם לרובוטים. שפה כזו תאפשר לנו להבין מה בכוונתו של הרובוט לעשות, ולרובוט להבין שהבנו את כוונתו.

מכיוון שלרובוטים יש גוף, נוכל לתת להם שפת גוף שאיננה צריכה להיות מוגבלת לשפת גוף "אנושית". למשל, הרובוט יכול לסמן שהוא מתכוון להתחיל לנוע על ידי כך שישנה את צבעו. האתגר הגדול יותר הוא כיצד ללמד את הרובוט להבין את שפת הגוף שלנו, כך שלשני הצדדים יהיה ברור שהם מבינים זה את כוונתו של זה.

טכנולוגיות תוכנה מאפשרות כיום פיתוח של מכונות אוטונומיות, ולכך יש פוטנציאל גדול, אך גם סיכון גדול. האחריות המוטלת על המהנדסים שמפתחים מערכות כאלה היא גדולה, הריקוד בין האדם למכונה הוא עדין, דורש כבוד הדדי וערנות בלתי מעורערת.

ככל שאנו משכללים את שותפינו הרובוטיים, עלינו גם לחדד את עצמנו, לבדוק כל פרט לעומק ולוודא בטיחות בצורה מקסימלית. זוהי ההבטחה האמיתית של הריקוד המכני שלנו - לא תחליף דיסטופי שמאיים על האנושות, אלא שיתוף פעולה הרמוני, שבו היצירתיות והחשיבה הביקורתית של האדם מדריכה את אצבעות הרובוט, שבתורו ימשיך להגדיל את טווח החלומות שלנו.

ד"ר דוד פייטלסון הוא ראש בית הספר להנדסת תוכנה, באפקה, המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב