השבוע התבשר העולם על טלפון חדש של חברת וואווי/חוואויי (Huawei) הסינית, המשתמש במודם סלולרי מדור חמישי (5G) ומבוסס על שבב בגודל של חמישה ננומטר. הידיעה מצטרפת לידיעה קודמת מחודש ספטמבר על הצלחתה של החברה בייצור והטמעה של שבב בגודל שבעה ננומטר.
בשני המקרים, נראה שיש ביכולתה של סין לייצר שבבים מתקדמים, זאת למרות משטר הסנקציות האגרסיבי המופעל עליה – דבר שנחשב עד כה לבלתי אפשרי.
שבבים בהליך ייצור של שבעה וחמישה ננומטר הם קצה גבול הטכנולוגיה המסחרית כיום. רק שתי יצרניות, TSMC הטאיוואנית וסמסונג הקוריאנית, מסוגלות כיום לבנות שבבים של חמישה ננומטר בייצור מסחרי בעל כדאיות כלכלית, כאשר בשבעה ננומטר ההיצע גדול מעט יותר.
יחד עם זאת, הדור הבא של שבבים יתבסס כבר על גדלים של 3 ו -1.8 ננומטר, וזה שאחריו יתבסס על גודל בלתי נתפס של 1.4 ננומטר. סמסונג ו- TSMC כבר הודיעו כי השבבים האלו אמורים להיכנס לייצור מסחרי בתחילת העשור הבא.
הכרזותיה של חוואויי העצימו את הדיון על מידת התקדמותה של סין בשאיפותיה לעצמאות טכנולוגית מחד, ועל יעילות המאמצים של המערב לחסום אותה, מאידך. מצד אחד, מתרבות העדויות לכך שסין הצליחה לפרוץ את המחסום הטכנולוגי היסודי לבניית שבבים מתקדמים.
מצד שני, נראה כי ההישג הזה מוגבל ואין ביכולתה, בעתיד הנראה לעין לפחות, להגיע לייצור סדרתי בעל כדאיות כלכלית למכשירי חשמל פופולריים במערב כמו טלפונים מתוצרת אפל או סמסונג. במקביל, ייוותרו גם החששות הכבדים מצד משתמשים הקנאים לפרטיותם בדבר הטכנולוגיה הסינית בעלת המוניטין המפוקפק.
הדיון הציבורי בהצלחתה של סין לבנות שבבים מתקדמים מחמיץ נקודה נוספת. בשבוע שעבר, מיד אחרי הכרזתה של חוואויי, הצהירה מזכירת המסחר האמריקנית, ג'ינה ריימונדו, כי השבבים המדוברים "קרוב לוודאי" מתבססים על טכנולוגיה אמריקנית שהגיעה לסין.
ואכן, בתקופה האחרונה התפרסמו ידיעות על פריצות סיניות למחשבי חברות טכנולוגיה, בהן ענקית השבבים NXP שגילתה כי שרתיה היו חשופים למעקב סיני במשך לפחות שנתיים. בתגובה לשאלה כיצד ארצות הברית מתכוונת להתמודד עם גניבת הטכנולוגיה לשבבים מתקדמים, ריימונדו איימה כי ארצות הברית תנקוט "בצעדים החזקים ביותר" כדי להגן על ביטחונה הלאומי, אשר שבבים הם נדבך משמעותי בו.
בניגוד לסנקציות "מסורתיות יותר", כמו על תפוצת נשק לא קונבנציונלי, טכנולוגיית שבבים לא נמדדת במונחים בינאריים של יש או אין. שבבים אשר היום נחשבים לחזית הטכנולוגיה - יתיישנו תוך תקופה קצרה יחסית ותועלתם המעשית, כמו גם ערכם האסטרטגי והסמלי, יתיישנו אף הם.
בתפיסה האמריקנית, משטר הסנקציות נועד לעכב את התקדמותה של סין עד לזמן שבו השבבים המדוברים יוחלפו בדור חדש, וכך לשמר את הפער הטכנולוגי בין המדינות. הצלחתה של סין לבנות שבבים של חמישה ננומטר לפני שהטכנולוגיה התיישנה במערב (אפילו אם הם יקרים מדי לצרכי השוק ולא יעילים במיוחד) מאתגרת את משטר הסנקציות ומחייבת את הממשל האמריקני ושותפיו בעולם לחשיבה מחודשת על משטר הפיקוח וחלופות אפשריות לו.
מצד שני, גם חברי האסכולה המאמינה שאין כוח המסוגל לעכב את נסיקתה הטכנולוגית של סין ראוי שיהיו ספקנים מעט יותר. לו היה ביכולתה של סין לפתח את הטכנולוגיות הללו בעצמה בצורה אורגנית, היא לא הייתה נאלצת להשקיע תשומות עתק בתוכנית "העברת" הטכנולוגיה, לפחות לא באפיקים האפורים והאפלים שלה, שפוגעים בדימוי של סין בעולם.
יחד עם זאת, הצלחתה של סין לעקוף את משטר הפיקוח והסנקציות ולהתקדם בתכנית השבבים שלה עלולים להתברר כקו פרשת מים. הכרזתה התקיפה של מזכירת המסחר ריימונדו מצמצמת את מרחב התמרון האמריקני. אם תגיע ארה"ב למסקנה שהסנקציות מיצו את יעילותן, הדבר יאלץ אותה להפעיל כלים אגרסיביים יותר, מה שיעצים את החיכוך בין שתי המעצמות.
וכמו תמיד ישנה הנקודה הישראלית. מאמצי סין בהעברת טכנולוגיה אינם פוסחים על ישראל. לדוגמה, סניף מקומי של חוואויי משמש, על פי החשד, כמעין מסלקה לריכוז ידע הנדסי וטכנולוגי ישראלי והעברתו לסין.
שיתופי פעולה מדעיים בין חוקרים באוניברסיטאות בישראל ובסין, מתנהלים מבלי שהישראלים תמיד מבינים שאותו מוסד אקדמי הוא זרוע ישירה של המפלגה הקומוניסטית או הצבא הסיני. במישור העסקי, יש סיכון ברור בהשקעות סיניות ומיזמים משותפים שקשה-עד-בלתי-אפשרי לוודא כי קיימת בהם אכיפה של זכויות פטנטים ושאלה לא ייגנבו מבעליהם החוקיים.
ברמת ביטחונה הלאומי, אין לישראל את היכולת לדעת לאן יגיעו הידע והטכנולוגיה שעברו ממנה לסין ועלולים לשמש נגד בעלות בריתנו, בראשן ארה"ב, או, ביום מן הימים, אף להגיע לאויבנו הישירים. עמדותיה של סין כלפי ישראל במהלך המלחמה בעזה מהוות תמרור אזהרה לשימוש העוין שעלול להיעשות בטכנולוגיה ישראלית שתגיע לסין, וממנה אולי לאיראן.
כשם שהאמריקנים מכירים במציאות המשתנה כתוצאה מההצלחות הסיניות בתחום העברת הידע, גם מדינת ישראל צריכה להפנים את הסיכון שבקשרים טכנולוגיים לא מבוקרים דיים עם סין ולבצע התאמות במדיניות הפיקוח שלה.
אריאל סובלמן הוא חוקר בכיר במרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל-אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו