כרגע, איפשהו בחלל, עדיין אפשר לראות את האימפריה הרומית.
לא בהקלטה. לא בשחזור.
האור המקורי שיצא מכדור הארץ בתקופה שבה קיסרים שלטו ברומא עדיין עושה את דרכו ביקום. ואחד המקומות שאליהם הוא מגיע בערך עכשיו נמצא ליד כוכב לכת מסקרן במיוחד בשם קפלר 452b.
קפלר 452b התגלה בשנת 2015 באמצעות טלסקופ החלל קפלר (ומכאן שמו), וזכה לכינוי מאוד מחמיא מצד נאס"א: "בן הדוד הגדול והמבוגר של כדור הארץ".
יש לזה סיבה: מדובר בכוכב לכת שמקיף כוכב דומה יחסית לשמש שלנו – קפלר 452. המסלול שלו סביב הכוכב נמשך כ-385 ימים – רק כעשרים יום יותר משנה אצלנו, והמרחק שלו מהשמש שלו דומה מאוד למרחק שבין כדור הארץ לשמש.
אבל הוא ממש לא כדור הארץ 2.
קפלר 452b גדול בהיקפו מכדור הארץ ב-63%, ובמאסה בין פי שלושה לפי חמישה, ונחשב ל"סופר-ארץ”. אנחנו לא יודעים אם הוא סלעי, אם יש לו אטמוספרה, אם יש עליו אוקיינוסים או אם בכלל קיימים בו התנאים הדרושים לחיים.
מה שכן הופך אותו למעניין הוא שהוא נמצא ב"אזור הישיב" של הכוכב שלו – כלומר במרחק שבו, בתנאים המתאימים, מים נוזליים יכולים להתקיים. זה לא אומר שמצאו שם מים, ובטח שלא חיים. זה רק אומר שהתנאים האסטרונומיים הופכים את האפשרות לקיימת.
גם המערכת עצמה עתיקה משלנו: הכוכב קפלר 452 מוערך כבן כשישה מיליארד שנה – בערך מיליארד וחצי שנים יותר ממערכת השמש שלנו. אם כוכב הלכת נוצר יחד איתו, הייתה שם תקופה ארוכה מאוד שבה תהליכים ביולוגיים יכלו, לפחות תאורטית, להתרחש.
כאן מגיע החלק שבגללו קפלר 452b הרבה יותר מגניב: לפי המדידות העדכניות בארכיון כוכבי הלכת של נאס"א, המערכת נמצאת בערך 552 פארסק מכדור הארץ. בתרגום לשפה של בני אדם, זה בערך 1,800 שנות אור.
שנת אור, כידוע, היא לא זמן. היא מרחק. זו הדרך שעובר אור במשך שנה אחת. לכן, אם משהו נמצא במרחק 1,800 שנות אור מאיתנו, האור שאנחנו רואים ממנו היום יצא משם לפני בערך 1,800 שנה.
הדבר עובד גם בכיוון ההפוך: האור שעוזב עכשיו את כדור הארץ יגיע לשם רק בעוד כ-1,800 שנה. ומי שהיה נמצא כרגע באזור קפלר 452 עם טלסקופ חזק בצורה בלתי נתפסת, היה מקבל מכדור הארץ אור שיצא מכאן בערך במאה השלישית לספירה. כלומר, בזמן האימפריה הרומית.
הוא לא היה רואה את רומא כמו שאנחנו רואים סדרת טלוויזיה. כדור הארץ קטן ורחוק בצורה קיצונית, ולנו אין עדיין טכנולוגיה שמאפשרת לצלם ערים ואנשים על כוכב לכת ממרחק כזה.
אבל מבחינת האור עצמו, המידע נמצא שם.
כל פוטון שיצא מכדור הארץ לפני כ-1,800 שנה ונע בכיוון הנכון פשוט המשיך לטוס בחלל. מבחינתו, לא קרה שום דבר מיוחד מאז.
וזה יוצר מחשבה די משוגעת: יש מקום קרוב יותר אלינו שבו האור שמגיע מכדור הארץ מציג כרגע את נפוליאון. במקום רחוק יותר עדיין מגיע אור מתקופת מצרים העתיקה. במקום שנמצא בערך 65 מיליון שנות אור מכאן, האור שמגיע מכדור הארץ יצא בתקופה שבה עדיין חיו כאן דינוזאורים.
מצד שני, כשאנחנו מסתכלים לשמיים, אנחנו עושים בדיוק אותו הדבר. אנחנו לעולם לא רואים את הכוכבים כפי שהם "עכשיו". אפילו השמש שאנחנו רואים היא השמש מלפני בערך שמונה דקות. כוכב שנמצא מאה שנות אור מאיתנו מופיע כפי שהיה לפני מאה שנה. גלקסיה שנמצאת מיליארד שנות אור מכאן נראית לנו כפי שנראתה לפני מיליארד שנה.
טלסקופ הוא במובן מסוים מכונת זמן. רק שאי אפשר לבחור לאיזה כיוון לנסוע.
אי אפשר גם לטוס לקפלר 452b כדי לראות את רומא העתיקה. עד שנגיע לשם, גם אם איכשהו ננוע כמעט במהירות האור, האור הרומי כבר יהיה הרבה לפנינו. כדי לעקוף אותו ולתפוס אותו מחדש נצטרך לנוע מהר יותר מהאור – משהו שלפי הפיזיקה המוכרת לנו כיום אינו אפשרי.
אז אולי לעולם לא נוכל לעמוד על כוכב רחוק ולצפות ביוליוס קיסר מסתובב ברומא. אבל הידיעה שהאור של ההיסטוריה שלנו עדיין נמצא שם בחוץ היא אפילו יותר מוזרה.
העבר לא באמת נעלם ברגע שהוא קורה. חלק ממנו פשוט ממשיך לטוס בחלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו