טפו חמסה: למה אנחנו מאמינים באמונות טפלות?

יום שישי ה-13 אמנם מופיע בלוח השנה אחת לשבעה חודשים בממוצע, אך מעבר להנחות ומבצעי באנדל על סרטי אימה ב-VOD הוא מביא איתו גם לא מעט אמונות טפלות ולא רציונליות במיוחד. מחקרים מציעים שאמונות טפלות מעין אלו אינן בהכרח תוצאה של חוסר אינטליגנציה או של אמונה מלאה בכוחות על-טבעיים, הרי לא מעט אנשים רציונליים, ולעיתים גם כאלו שמגדירים את עצמם כחסרי אמונה ידפקו שלוש פעמים על עץ אם מישהו לידם סיפר שהוא רואה שחורות.

לעיתים אמונה טפלה היא בעיקר תגובה של המוח למצבים של אי-ודאות. במחקר שפורסם ב-Science, חוקרים הראו כי כאשר אנשים חווים חוסר שליטה, הם נוטים יותר לזהות קשרים ודפוסים גם בין אירועים שאין ביניהם קשר אמיתי. בין היתר, הם נטו לפתח אמונות טפלות ולראות משמעות ברצפים אקראיים.

"המוח האנושי פועל במידה רבה כמערכת חיזוי. הוא סורק את הסביבה כל הזמן, מחפש דפוסים ומשתמש בהם כדי לצפות את מה שיקרה", מסביר איתי עניאל, חוקר מוח וזיכרון באוניברסיטת בר אילן.

"זו יכולת חשובה שמאפשרת לנו ללמוד מניסיון, אבל יש לה מחיר. כשהסביבה נעשית בלתי צפויה, המערכת עלולה לזהות קשרים גם במקום שאין כאלה. יש חוקרים שמעריכים שמבחינה אבולוציונית, אזעקת שווא זולה יותר מהחמצה של סכנה אמיתית, ולכן ייתכן שהמוח נוטה מראש לטעות דווקא בכיוון של זיהוי יתר. במצבים כאלה, הסבר מדומה עשוי לעיתים להיתפס ע"י המוח כעדיף מאי-ודאות שאין לה פתרון".

למעשה, טקס קטן כמו דפיקה על עץ או לבישת "חולצת מזל" לפני פגישה חשובה יכול להעניק תחושה של מסוגלות בתוך מצב שאין לנו שליטה עליו. אנחנו יודעים שהפעולה אינה משנה את המציאות, אבל היא משנה מעט את התחושה שלנו בתוכה. סקירה אקדמית מצאה שטקסים עשויים להפחית מתח, לייצר תחושת סדר ולסייע לאנשים להתמודד עם מצבים עמומים או מלחיצים.

"אמונה טפלה היא במקרים רבים לא ניסיון להסביר את העולם, אלא דרך להתמודד עם תחושת חוסר השליטה מולו", מסביר עניאל. "כשאין לנו יכולת להשפיע על התוצאה, הטקס נותן לנו פעולה מוגדרת שאפשר לבצע. מחקרים מצביעים על כך שאי-ודאות מגבירה עוררות ומתח, ושפעולה קבועה, צפויה וחוזרת על עצמה עשויה לעזור לווסת את התגובה הזאת. הטקס לא משנה את מה שיקרה, אבל הוא עשוי להחזיר תחושה של סדר ורצף, ולעיתים זה מספיק כדי להוריד את רמת המתח". 

גם אמונה טפלה חיובית עשויה להשפיע על ההתנהגות. במחקר שפורסם ב-Psychological Science, משתתפים שהתבקשו להיעזר באמונה או חפץ הקשורים למזל הצליחו יותר במשימות מסוימות. החוקרים הסבירו שהאמונה לא שינתה את המציאות, אלא הגבירה את הביטחון, את ההתמדה ואת הנכונות להמשיך לנסות. כלומר, קמע לא גורם לנו להצליח באופן ישיר, אבל גורם לנו להתנהג כאילו אנחנו מסוגלים להצליח, וזה כבר עשוי להשפיע על התוצאה.

"הסכנה יכולה להיות שלעיתים נבלבל בין הביטחון שהטקס נותן לנו לבין כוח ממשי שיש לו. אם לבשתי גרב מסוימת וניצחתי במשחק, המוח עלול לקשור בין השניים רק משום שהתרחשו בסמיכות זמנים", אומר עניאל. "זו למידה אסוציאטיבית שהשתבשה. ההצלחה מחזקת את הקשר, ובפעם הבאה אלבש שוב את אותה גרב. ההפסדים, לעומת זאת, נוטים להישכח או להיות מוסברים בגורמים אחרים, וכך הקשר המדומה נשמר גם כשבפועל מדובר בצירוף מקרים".

מתי אמונה טפלה הופכת ממתוקה או משעשעת לבעיה? כאשר היא מפסיקה להיות בחירה והופכת לתנאי. אם אדם מרגיש שאסור לו לצאת מהבית בלי לבצע פעולה מסוימת, או שהוא מאמין שאם לא יחזור על טקס מספר פעמים יקרה אסון, מדובר כבר בדפוס שעלול להיות קשור לחרדה או להתנהגות כפייתית.

"הגבול עובר במקום שבו הטקס כבר לא משרת אותנו, אלא מכתיב לנו. כל עוד אני דופק על עץ וממשיך הלאה, זו יכולה להיות דרך קטנה ולגיטימית להפחית מתח", מסכם עניאל. "אבל כשהטקס הופך לתנאי לתפקוד, כשוויתור עליו מעורר חרדה משמעותית, או כשהוא גוזל זמן ופוגע בשגרה, ייתכן שזה כבר דפוס שכדאי לבחון עם איש מקצוע. במצבים כאלה ההקלה שהטקס נותן היא זמנית, ודווקא היא עלולה לקבע את החרדה לאורך זמן: בכל פעם שהאסון לא מגיע, המוח לומד שהטקס הוא שמנע אותו. ואז כדאי לעצור ולשאול מי באמת שולט כאן".

בסופו של דבר, יום שישי ה-13 לא יהפוך את המציאות למסוכנת יותר. אבל הוא כן מזכיר לנו עד כמה המוח האנושי מתקשה להשלים עם מקריות. אנחנו יכולים להיות רציונליים, משכילים וספקנים, ועדיין להחזיק בדלת פתוחה קטנה לאפשרות שאולי, רק אולי, עדיף לא להסתכן.