אחרי חודשים של הכנות מורטות עצבים וסדרת ניסויים תת-מסלולית מוצלחת שדחפה את גבולות הטכנולוגיה קדימה, חברת SpaceX ניצבה הבוקר (שני) בפני הרגע המכריע ביותר בתולדות תוכנית החלל שלה. מתקן השיגור Starbase בדרום טקסס שיגר את טיסת המבחן ה-14 (Flight 14), משימה שנועדה לשבור את כל המוסכמות ולהפוך את החזון ההיסטורי של אילון מאסק למציאות מוחשית. לא מדובר בעוד קפיצת מדרגה שגרתית בעולם התעופה, אלא בניסוי ראשון מסוגו שנועד להכניס את מפלצת הענק בגובה 124 מטרים - הרקטות הגדולות והחזקות ביותר שנבנו אי פעם - אל מסלול מלא סביב כדור הארץ.
עדכונים ממהלך השיגור והטיסה
שיגור מוצלח: רקטת ה-Starship של SpaceX, החזקה ביותר שנבנתה אי פעם, התנתקה בהצלחה ממתקן השיגור בסטארבייס, טקסס. המשימה נועדה להגיע למסלול לראשונה במסגרת טיסה בת 10 שעות ולפרוס 26 לוויני Starlink מבצעיים.
התנתקות בשיטת הבזק: רגע קריטי במשימה הושלם בהצלחה כאשר החללית התנתקה מהבוסטר באמצעות הפעלת מנועי החללית עצמה בפרץ כוח אדיר מיד לאחר כיבוי המנועים המרכזי של הבוסטר (MECO). קודם לכן, המערכת צלחה בהצלחה את נקודת העומס המרבי (Max Q).
נחיתת הבוסטר: SpaceX אישרה כי מאיץ ה-Super Heavy ביצע נחיתת ריסוק מבוקרת (הידועה בכינויה Splashdown) מול חופי סטארבייס. למרות שחלק מהמנועים חוו תקלות במהלך הצתת החוזר (31 מתוך 33 מנועים נדלקו מחדש) וצוותי הקרקע שמעו עידוד בשידור החי, החללית עצמה המשיכה במסעה לחלל עם כל ששת המנועים פעילים.
- הלחץ לקראת ההמשך: SpaceX מתמודדת עם לחץ עצום להביא את ה-Starship לכשירות לקראת טיסת ניסוי קריטית של נאס"א בשנה הבאה, שאמורה לסלול את הדרך לנחיתה הבאה על הירח.
עד כה, החברה פעלה בגישה מבוקרת וזהירה, כשהיא בוחרת במסלולים תת-מסלוליים כדי למקסם את בטיחות הציבור, למנוע תקלות הרות אסון ולאסוף נתוני telemetry קריטיים. אולם המציאות העסקית והמבצעית מחייבת כעת זינוק קוונטי. כדי לעמוד בלוחות הזמנים השאפתניים של נאס"א ולהוכיח את יכולתה להנחית אסטרונאוטים על הירח עוד לפני סוף העשור, המערכת חייבת להוכיח שהיא מסוגלת לבצע השתלת מסלול אמיתית. המעבר הזה משנה לחלוטין את כללי המשחק בשוק האספקה העולמי והופך את ה-Starship מפרויקט ניסיוני למערכת תחבורה עולמית מבצעית.
המורכבות ההנדסית של הטיסה באה לידי ביטוי בכל פרט ופרט במסע. בניגוד לטיסות קודמות שנמשכו שעה קלה בלבד, הפרופיל החדש של Flight 14 מציב אתגר ממושך וחסר תקדים: מסע של כמעט עשר שעות שיכלול כשש הקפות מלאות של כדור הארץ בגובה של כ-275 קילומטרים. כדי להבטיח את הצלחת המשימה, הצוותים בטקסס ביצעו לאחרונה סימולציה רטובה שהביאה את הרקטות למצב קצה, כולל העמסה מלאה של פרופלנט נוזלי וביצוע ספירה לאחור מדויקת עד לשניות לפני ההמצית מבלי לנתק את הרקטות מהקרקע.
מנהלי הפרויקט יודעים שכל תקלה קטנה בשלב ההצתה או בבקרת החום עלולה לעלות במיליוני דולרים, אך האופטימיות בחברה נמצאת בשיא הזמנים בעיקר הודות לאישור הרגולטורי המהיר שהתקבל מרשות התעופה הפדרלית (FAA) בסוף השבוע האחרון.
מעבר להישג ההנדסי העצום של הטיסה המסלולית עצמה, המשימה נושאת עמה בשורה דרמטית לשוק התקשורת העולמי. בחללית הותקן מטען מסחרי תקדימי הכולל 26 לווייני Starlink V3 מהדור החדש והמתקדם ביותר. לוויינים אלו מתוכננים להיות מופצים לחלל דרך פתח ייחודי דמוי מכונת "פז" -כ-34 דקות לאחר ההמראה, בתהליך שיארך כחצי שעה. בחברה ציינו כי מדובר בשינוי פרדיגמה של ממש עבור מערך האינטרנט הלווייני.
"כל לוויין V3 יוסיף קיבולת אדירה של 1 טרה-ביט לשנייה לקונסטלציה, עבור סך כולל של 26 Tbps שנוספים במשימה אחת בלבד - פי 10 מהיכולת של משלוחי דגמי ה-V2 הקודמים המבוססים על טיסות פלקון 9", כך נמסר מ-SpaceX.
חשוב לציין כי תוספת זו צפויה להשפיע באופן דרמטי על מהירויות הגלישה וזמינות השירות למאות אלפי משתמשים ברחבי העולם, ולהדק את אחיזתה של SpaceX בשוק התקשורת הגלובלי.
על אף האופטימיות, האתגרים הפיזיקליים העומדים בפני הכלים הם אדירים. בהיבט של חומרת הטיסה, המהנדסים הכניסו שורה של תיקונים קריטיים המבוססים ישירות על הלקחים שהופקו מטיסה 13, שבה התגלו בעיות הצטברות קרח במנועי הרפטור של הבוסטר בשלבי הבלימה. הפעם, מערכות הסינון ושסתומי הלחץ שודרגו משמעותית כדי להבטיח אמינות גבוהה בהדלקת המנועים מחדש.
בנוסף, חל שינוי משמעותי בפרופיל ההצלה והנחיתה של הכלים: SpaceX לא תנסה הפעם לתפוס את מפלצת ה-Super Heavy באמצעות זרועות ה"צ'ופסטיק" במגדל השיגור, אלא תבצע נחיתה רכה ומבוקרת של הבוסטר במימי מפרץ מקסיקו. במקביל, החללית עצמה תסיים את מסעם של ששת המחזורים סביב כדור הארץ בכניסה מבוקרת לאטמוספירה ונחיתה באוקיינוס השקט, מערבית לחופי צ'ילה, תוך כדי שהיא בוחנת אריחי בידוד תרמי מתקדמים ואפילו זוג אריחים מומצאים מחדש שעשו כבר שימוש קודם במשימות קודמות.
הציבור הרחב ברחבי העולם ובקהילת חובבי החלל כבר נושאים את עיניהם למסכים, עם אלפים רבים הנוהרים לדרום טקסס כדי לתפוס מקום צפייה באזורי החוף הסמוכים, כמו האי סאות' פאדרה או מתחמי הקמפינג הייעודיים שהוקמו באזור. חלון השיגור הנוכחי מוגדר ל-75 דקות, והוא משאיר מרווח נשימה קל לצוותי הקרקע במקרה של שינויים במזג האוויר. במידה ותידרש דחייה של הרגע האחרון, לחברה כבר מוכנים תאריכי גיבוי רשמיים בהמשך השבוע, ב-29 וב-30 בספטמבר. כך או אחרת, העולם עומד בפני רגע מכונן שבו תעשיית החלל הפרטית מוכיחה שוב שאין גבול ליכולת האנושית לכבוש את השחקים.
נתונים מרכזיים מלוח הזמנים של המשימה
• חלון שיגור: חלון זמן בן 75 דקות שנפתח ב-8:15 שעון החוף המזרחי (1215 UTC), עם אפשרות לימי גיבוי ב-29 וב-30 בספטמבר.
• משך הטיסה הכולל: כ-9 שעות ו-50 דקות עד לסיום המשימה.
• פרופיל מסלולי: ביצוע כ-6 הקפות מלאות של כדור הארץ בגובה של כ-275 קילומטרים.
• פריסת מטען: שחרור 26 לווייני Starlink V3 החל מהדקה ה-34 לאחר ההמראה ועד לשיתוף פעולה מלא עם הרשת.
• נקודת סיום וסגירה: נחיתה מבוקרת של שלב הבוסטר במפרץ מקסיקו ונחיתה סופית של החללית באוקיינוס השקט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו