המספר האסטרונומי של החורים השחורים - שמסתתרים בשביל החלב

ייתכן שגלקסיית שביל החלב מסתירה כמות עצומה של חורים שחורים שאינם פולטים אור ולכן כמעט בלתי אפשרי לזהותם. לפי מחקר חדש, מספרם עשוי להגיע לכ-170 מיליון. אם ההערכה תאומת בעתיד, היא תספק תמונה חדשה של "בית הקברות" של כוכבים בגלקסיה ותסייע להבין טוב יותר כיצד כוכבים מסיביים מסיימים את חייהם.

המחקר שפורסם לאחרונה בכתבי העת של האגודה האסטרונומית האמריקנית (AAS), מבוסס על מודלים ממוחשבים ששחזרו את התפתחות שביל החלב לאורך כ-13.6 מיליארד שנים - כמעט כל גילה של הגלקסיה. לפי המודל, שביל החלב ייצר בממוצע חור שחור חדש בעל מסה כוכבית אחת לכ-80 שנה לאורך ההיסטוריה שלו. חורים שחורים מסוג זה נוצרים כאשר כוכבים מסיביים קורסים בסוף חייהם בעקבות פיצוץ סופרנובה - פיצוץ אדיר המסמן את מות הכוכב.

החוקרים מעריכים כי קצב היווצרות החורים השחורים היה גבוה בהרבה בתקופות המוקדמות של הגלקסיה, כאשר קצב יצירת הכוכבים היה מהיר משמעותית מזה שנמדד כיום. אחת המסקנות המעניינות של המודל היא שרוב החורים השחורים אינם נשארים במקום שבו נולדו. פיצוצי הסופרנובה מעניקים להם לעיתים "בעיטת לידה" - דחיפה חזקה המשנה את מסלולם.

חורים שחורים קלים יותר נוטים לקבל דחיפות חזקות יותר, ולכן הם יכולים להתרחק ממישור הגלקסיה למרחקים גדולים יותר.

למרות המספר העצום, הסיכוי למצוא חור שחור סמוך למערכת השמש דווקא נמוך. צפיפותם באזור שבו נמצאת השמש שקולה בממוצע לחור שחור אחד בלבד בכל נפח של כ-6,250 פרסקים מעוקבים - אזור שקוטרו כ-18.4 פרסקים בכל כיוון. לכן, לפי החוקרים, לא סביר כי חור שחור מסתתר בשכנות הקרובה למערכת השמש.

החוקרים מקווים שהתחזיות מהמודל יסייעו למשימות תצפית עתידיות, ובהן סקרים המבוססים על תופעת מיקרו-עידוש כבידתי - תופעה שבה כוח הכבידה של גוף בלתי נראה מעוות את אורם של כוכבים רחוקים וכך מסגיר את קיומו. אם סקרים כאלה יצליחו למפות את אוכלוסיית החורים השחורים, הם עשויים לשפר את ההבנה של תהליכי היווצרות חורים שחורים ושל מנגנוני פיצוצי הסופרנובה.

עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר בשלב זה בהערכה המבוססת על מודל ממוחשב בלבד. עד שהמאמר יעבור ביקורת עמיתים ויאומת באמצעות תצפיות עתידיות, יש לראות במספר 170 מיליון אומדן מדעי ולא נתון שנקבע באופן סופי.