טלסקופ ווב חשף "מאובן חי" - שמשנה את מה שידענו על שביל החלב

אחת המטרות המרכזיות של אסטרונומים המשתמשים בטלסקופ החלל ג'יימס ווב (JWST) היא לנסות ולפענח את ההיסטוריה המוקדמת של היקום ושל הגלקסיה שלנו. כעת, תגלית חדשה ומסעירה מאשרת לראשונה את קיומו של פנומן קוסמי מרתק המכונה "שריד מאובן של הבליטה הגלקטית" - סוג של "מאובן חי" המעניק הצצה חסרת תקדים לאופן שבו נוצר שביל החלב.

מושא המחקר הנוכחי הוא אזור בשם Terzan 5, הממוקם עמוק בתוך מרכז הגלקסיה - האזור הדחוס והעמוס בכוכבים ובאבק קוסמי המכונה "הבליטה הגלקטית". בשל הצפיפות והאבק, אזור זה נחשב מאז ומתמיד לאחד המאתגרים ביותר לצפייה ולמחקר עבור אסטרונומים.

מצביר רגיל לגלריית היסטורית

באמצעות שילוב של תצפיות חדשות ורגישות במיוחד מטלסקופ וב, יחד עם נתוני ארכיון היסטוריים מטלסקופ החלל האבל, הצליח צוות החוקרים הבינלאומי להפריך את הסיווג הישן של Terzan 5.

עד כה, האזור סווג כ"צביר כוכבים כדורי" - צבירים שמאופיינים בדרך כלל באוכלוסיית כוכבים עתיקה אחת ויחידה שנוצרה באותו הזמן. אולם, המבט המעמיק של וב חשף סיפור שונה לחלוטין: ב-Terzan 5 התרחשו לפחות ארבעה גלים נפרדים ושונים של התפתחות כוכבים.

הדורות העתיקים: שתי אוכלוסיות כוכבים זקנות במיוחד, שנוצרו לפני 12.5 מיליארד שנים ולפני 4.7 מיליארד שנים. הדורות הצעירים: שתי אוכלוסיות כוכבים "מודרניות" יותר מבחינה קוסמית, שנוצרו לפני 3.8 מיליארד שנים ולפני 2.5 מיליארד שנים.

כך נבנתה הגלקסיה שלנו

התגלית הזו, שפורסמה בכתב העת המדעי הנחשב Astronomy & Astrophysics, מספקת הוכחה חותכת לתיאוריות המובילות לגבי אופן היווצרותן של גלקסיות ספירליות כמו שביל החלב.

"מסיבה כלשהי, גוש הכוכבים המיוחד הזה נוצר בנפרד מהבליטה המרכזית, והצליח לשרוד מבלי להיהרס בזמן שהבליטה עצמה התגבשה סביבו", הסביר פרופ' פרנצ'סקו ר. פרארו מאוניברסיטת בולוניה, החוקר הראשי של תצפיות ווב. "Terzan 5 הוא מה שאנו מכנים כעת 'שריד מאובן של הבליטה', מכיוון שהוא מזכיר את גושי החומר הראשוניים שתרמו במקור לבניית מרכז הגלקסיה".

חוקרים מעריכים כעת כי ביקום המוקדם, גלקסיות החלו את דרכן כדיסקיות גז ענקיות. דיסקיות אלו התפרקו לגושים מאסיביים שייצרו כוכבים בקצב מהיר. עם הזמן, הגושים הללו נודדו לכיוון מרכז הגלקסיה, התמזגו זה עם זה, ויצרו את הבליטה המרכזית העשירה שאנו רואים כיום. Terzan 5 הוא למעשה "לבנת בניין" כזו שנותרה שלמה, ומאפשרת לנו לראות כיצד נראו אבני היסוד של הבית הגלקטי שלנו לפני מיליארדי שנים.