רבים נוהגים לרוקן את הקומקום לאחר כל שימוש, מתוך אמונה שהרתחה חוזרת של אותם מים עלולה להזיק. הטענה הנפוצה היא שבהרתחות חוזרות מצטברים במים חומרים מזיקים כמו ארסן, ניטרטים או פלואוריד. אך ראש בית הספר להנדסה אזרחית, כרייה, סביבה ואדריכלות באוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה, פרופ' פייסל האי, טוען כי אין בסיס מדעי לחששות אלה.
"כדי להבין מדוע, נבחן מה יש במי הברז שלנו ומה באמת קורה כשאנחנו מרתיחים אותם", הסביר. לשם הדגמה, הוא ניתח נתונים ציבוריים של חברת המים של סידני מהרבעון הראשון של 2025. הנתונים מגלים שהמים עומדים בכל התקנים הנדרשים: רמת החומציות תקינה, ריכוז החומרים המומסים נמוך מספיק כדי למנוע הצטברות אבנית, תכולת הפלואוריד מתאימה לשיפור בריאות השיניים, והמים מוגדרים כ"רכים".
המים אמנם מכילים עקבות של מתכות כמו ברזל ועופרת, אך ברמות נמוכות מאוד. רמות המגנזיום נמוכות מכדי שניתן יהיה לחוש בהן בטעם, ורמות הנתרן נמוכות משמעותית מאלה שבמשקאות קלים.
העיקרון פשוט: כדי שחומרים יתרכזו במים, חלק מהנוזל צריך להתאדות בעוד החומרים האחרים נשארים. אמנם מים מתאדים בכל טמפרטורה, אך עיקר ההתאדות מתרחשת בהרתחה. במהלך התהליך, חומרים אורגניים נדיפים עשויים להתנדף, אך כמות התרכובות האנאורגניות נשארת זהה.
פרופ' האי הדגים כי כשמרתיחים ליטר מים בקומקום בבוקר, כשתכולת הפלואוריד היא מיליגרם לליטר, מכינים כוס תה עם 200 מיליליטר מהמים, ואחר הצהריים מרתיחים שוב את המים שנותרו לכוס נוספת - גם אם בהרתחה השנייה יתאדו 100 מיליליטר, כמות הפלואוריד בכוס השנייה (0.23 מיליגרם) לא תהיה גבוהה משמעותית מזו שבכוס הראשונה (0.20 מיליגרם).
במים שבחן פרופ' האי, ריכוז העופרת היה פחות מ-0.0001 מיליגרם לליטר. כדי להגיע לריכוז מסוכן, יהיה צורך להרתיח 20 ליטר מים עד שיישארו רק 200 מיליליטר - תרחיש בלתי סביר לחלוטין. "רוב הקומקומים החשמליים מתוכננים להפסיק את החימום זמן קצר לאחר תחילת הרתיחה", מסביר החוקר.
בנוגע לטעם, הוא מציין שאמנם ייתכנו הבדלים קלים עקב שינוי בריכוז המינרלים או אובדן חמצן מומס, אך ההשפעה על הטעם תלויה באיכות המים המקומיים ובהעדפות האישיות של כל אדם. "כל עוד המים בקומקום שלכם עמדו במקור בהנחיות למי שתייה בטוחים, הם יישארו בטוחים וראויים לשתייה גם לאחר הרתחות חוזרות", מסכם פרופ' האי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו