בשבועות האחרונים הפכה המילה ליסטריה לשם נרדף לריקול. מוצר אחרי מוצר, מסלטים מוכנים ודגים מעושנים ועד מוצרי חלב, יורד מהמדפים בשל חשש לחיידק הזה. אבל מעטים באמת יודעים מהו, למה כל כך קשה להיפטר ממנו, ולמי הוא מסוכן. כדי לעשות סדר פנינו לפרופ' נדב דוידוביץ, ראש תחום מדיניות בריאות במרכז טאוב ובפקולטה לרפואה באוניברסיטת בר אילן.
מה הופך את הליסטריה לחיידק כל כך עיקש?
לדברי דוידוביץ, "חיידק הליסטריה מונוציטוגנס הוא חיידק עמיד במיוחד. בניגוד לחיידקים אחרים, הוא מסוגל לשרוד ולשגשג גם בתנאים של קור קיצוני, כמו במקרר הביתי או התעשייתי, ובסביבה עם ריכוזי מלח גבוהים". הוא מצוי באדמה, במים ובמערכות העיכול של בעלי חיים, ומגיע למזון בעיקר דרך חומרי גלם לא מפוסטרים או כשלי היגיינה בקווי הייצור.
עבור רוב האנשים הבריאים המפגש עם החיידק יסתכם במחלה קלה או קלקול קיבה חולף. הסכנה האמיתית מתעוררת באוכלוסיות בסיכון: נשים בהריון, שאצלן החיידק עלול לגרום להפלות או ללידה שקטה, קשישים ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. אצלם החיידק עלול לחדור לזרם הדם ולגרום למחלה קשה, ליסטריוזיס, שמתבטאת בדלקת קרום המוח או באלח דם, עם שיעורי תמותה גבוהים.
מה עושים אם התברר שאכלתם מאחד המוצרים שיצאו בריקול?
דוידוביץ מרגיע: "קודם כל, אין צורך להיכנס לפאניקה. לחיידק יש תקופת דגירה שיכולה לנוע בין ימים בודדים ועד חודשיים. אם אתם חשים בטוב, אין צורך לפנות לרופא ובוודאי לא לחדר המיון, וגם אין צורך בטיפול אנטיביוטי מניעתי". עם זאת, הוא מדגיש, מי שמשתייך לקבוצות הסיכון, או מי שמפתח תסמינים כמו חום גבוה, כאבי שרירים עזים או כאבי ראש, צריך לפנות מיד לייעוץ רפואי ולציין את החשיפה לחיידק.
מעבר להיבט האישי, דוידוביץ ממקם את גל הריקולים בתמונה רחבה יותר. לדבריו, ריקול אינו רק עדות לכשל. "הוא עדות לכך שמערכות הניטור והפיקוח, הן של המפעלים והן של משרד הבריאות, עובדות ומצליחות לעצור את הסכנה לפני שהיא הופכת לתחלואה המונית", הוא אומר, ומזכיר שמערכת בריאות ציבור נמדדת לא רק בבתי חולים מתקדמים אלא ביכולת המניעה שלה.
ואיפה ישראל ביחס לעולם?
התמונה מורכבת. מצד אחד, מדיניות הפיקוח והתקינה כאן היא מהמחמירות בעולם. מצד שני, שיעורי התחלואה בישראל עדיין נוטים להיות גבוהים יותר מאשר בחלק ממדינות אירופה. ההסבר מיוחס להבדלים תרבותיים בצריכת מזון, בהם הפופולריות של סלטים קנויים מבוססי חומוס וירקות שהם מצע רגיש לזיהום, וגם לאקלים החם שמקל על שרשרת הקירור להשתבש בדרך מהמפעל לצרכן.
השורה התחתונה של דוידוביץ נוגעת בלב הוויכוח הרגולטורי: בעידן של לחץ מתמיד להפחתת רגולציה ולחיסכון בעלויות, פיקוח הדוק, שקיפות מול הציבור ונוקשות מול יצרנים מתרשלים אינם נטל בירוקרטי אלא פיקוח מציל חיים.