תמנונים באורך 20 מטר? יצורים ימיים דמויי תמנון, באורך של עד כ-20 מטרים, ככל הנראה שלטו בשרשרת המזון באוקיינוסים לפני 72 עד 100 מיליון שנה. כך עולה מניתוח חדש של מאובנים, שמאתגר את התפיסה שלפיה רק זוחלים ימיים גדולים היו הטורפים המרכזיים בעידן הקרטיקון. "הקרקנים האלה ודאי היו מחזה מפחיד", אמרה הפלאונטולוגית אדל קלמפרר ל-BBC News.
במחקר, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת הוקאידו ביפן פורסם בכתב העת Science, נמצא כי המימדים שזוהו מציגים קנה מידה יוצא דופן עבור חסרי חוליות ויכולת טרף של יצורים פרטים בעלי עצמות, ומציב אותם בשורה אחת עם הטורפים הגדולים של התקופה.
הקרקנים הם יצורים מיתולוגיים מהמסורת הנורדית, שתוארו כיצורי ים עצומים דמויי תמנון או דיונון, בעלי זרועות ענקיות המסוגלות להטביע ספינות. המונח משמש כיום בהשאלה לתיאור יצורים ימיים גדולים במיוחד להמחשת גודל קיצוני ומראה מאיים.
המחקר מתמקד בסוג נכחד של ראש רגליים בשם Nanaimoteuthis, שיוצג בין היתר על ידי המינים Nanaimoteuthis haggarti ו-Nanaimoteuthis yatsenkoi. החוקרים בחנו מחדש 27 מאובנים של מקור, מבנה דמוי לסת, שנמצאו ביפן ובאי ונקובר בקנדה, מתוכם 15 היו מוכרים בעבר ו-12 זוהו מחדש בתוך סלעי משקע מהקרטיקון.
הממצאים מציירים תמונה של מערכת אקולוגית שבה יצורים אלו תפסו מקום בפסגת שרשרת המזון, לצד זוחלים ימיים כמו מוזאזאורוס ופלזיוזאוריה. בכך, הם מערערים את ההנחה הרווחת כי חסרי חוליות היו שחקנים משניים בלבד באוקיינוסים הקדומים.
סימני שחיקה מיקרוסקופיים ושברים על פני המקורים מצביעים לדברי החוקרים על כך שהיצורים הללו ניזונו מטרף קשיח, כולל אמוניטים (יצורים ימיים אליהם משתייכים התמנונים) ודגים בעלי עצם, ולא רק מטרף רך. הממצאים מרמזים על נשיכות חזקות במיוחד ועל שימוש חוזר בכוח רב כדי לרסק קונכיות ועצמות.
כדי לשחזר את בעלי החיים, השתמשו החוקרים בטכניקת כרייה דיגיטלית של מאובנים, כלומר סריקה והדמיה תלת ממדית של מבנים כלואים בסלע. על בסיס גודל המקור, צורתו ודפוסי השחיקה עליו, הם העריכו את ממדי הגוף ואת אופן ההזנה. הלסתות התחתונות, שתוארו כדמויות את, יחד עם מקור עליון קשיח במיוחד, נחשבות לגדולות ביותר שתועדו אי פעם בקרב תמנונים.
בחלק מהמאובנים זוהתה שחיקה מובהקת בצד אחד בלבד של המקור. החוקרים מפרשים זאת כעדות ללטראליות, כלומר העדפת צד, תכונה הקשורה להתנהגות מורכבת ואף ליכולות קוגניטיביות מתקדמות. לפי ההערכות, המין הגדול יותר, Nanaimoteuthis haggarti, ייתכן שהעדיף להשתמש בצד הימני של גופו בעת הטרף.
הערכת הגודל מצביעה על טווח רחב. פרטים קטנים יותר הגיעו לאורך של כשלושה עד שמונה מטרים, בעוד הגדולים ביותר נעו בין כ-6.6 ל-18.6 מטרים, כאשר חלק מההערכות מציבות את המקסימום סביב 20 מטרים. המבנה המשוער של היצורים כלל זרועות חזקות עם כוסיות יניקה, סנפירים לשחייה ומערכת לסתות מחוזקת בכיטין, שילוב שאפשר להם ללכוד, לרסן ולפרק טרף גדול ובעל קונכיה. לפי החוקרים, הם יכלו לפעול כציידי מארב או כטורפי מרדף יעילים.
המאובנים מציירים תמונה אקולוגית שבה ננאימוטאוטיס אכלס נישות סמוכות לפסגת, או בפסגת, המערכות האקולוגיות הימיות של הקרטיקון. גודלם הגדול, טווח הזרועות וארסנל הטריפה המשוער שלהם כנראה אפשרו להם להתחרות בזוחלים ימיים בני-זמנם ובדגים גדולים. ההנחה שהתמנונים הללו היו רק גרסאות מוגדלות של קרוביהם המודרניים נסתרת על ידי השילוב של קנה מידה, מסיביות הלסתות וסמנים התנהגותיים בראיות המאובנות, אשר יחד מרמזים על שושלת שהותאמה להתמודד עם טרף מאתגר במיוחד ולעבדו כמזון.
הפיזור הגיאוגרפי של המאובנים, מיפן ועד קנדה, מצביע על תפוצה רחבה באוקיינוס השקט הצפוני. החוקרים מציינים כי ההשוואה לדיונונים מודרניים שימשה בסיס להערכת הגודל, אך מדגישים כי מדובר ביצורים שונים מהותית, ששילבו ממדים עצומים עם התאמות מבניות והתנהגותיות ייחודיות.
עוד היבט מעניין הוא החיבור לסיפורי המיתולוגיה, הקרקנים חיו זמן רב לפני התקופה ההיסטורית שבה תועדו סיפורי מלחים על דיונונים ענקיים. קיומם מספק מקבילה סבירה מעומק הזמן לאגדות על ציידים אדירי-ממדים ורבי-זרועות העולים מן המעמקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו