מה מגלה פסלון כסוף אחד על ההיריון בתקופה הוויקינגית?

מחקר רב-תחומי חדש שפורסם בכתב העת Cambridge Archaeological Journal בוחן את ההיבטים החברתיים של היריון בתקופת הוויקינגים.

החוקרים, ביניהם קתרין מארי אולי, ניתחו ספרות נורדית עתיקה כדי להאיר את אמונות תקופת הוויקינגים לגבי היריון. "בין המילים שהיו בשימוש, ישנם מונחים מעוררי השראה כמו 'מלאת בטן', 'לא מוארת', ו'לא ללכת לבד כאישה', אשר נותנים רעיון לגבי תפיסת ההיריון", הסבירה אולי.

אחת הראיות שנדונו במחקר היא פסלון כסף קטן מתקופת הוויקינגים שנמצא בקבורה שוודית מהמאה ה-10. הפסלון מציג אישה הרה בלבוש נשי עם זרועות שעוטפות את בטנה הבולטת. היא חובשת קסדה עם מגן אף בולט. הפסלון הוא התיאור היחיד הידוע של היריון מתקופת הוויקינגים, שמשקף תפיסה של היריון לא כמצב של חולשה אלא ככוח שקשור לגבורה וחוסן.

בסאגות הוויקינגיות אפשר לראות דוגמה לכך. ב"סאגה של אריק האדום", דמות הריונית מרימה את חרבה, חושפת את חזה, מכה עליו בחרב וכך זורעת בהלה בקרב אויביה. בסאגה אחרת בשם "לקסדיילה" רוצח מנגב את חניתו על בטנה ההרה של אישה שאת בעלה הוא הרג. לאחר מכן הוא מתנבא שייענש בעקבות מעשיו. נבואתו מתגשמת והילד שנולד גדל ונוקם ברוצח אביו.

"למרות שאנחנו נמנעים מנרטיבים פשטניים של נשים הרות לוחמות, חייבים להכיר בכך שלפחות באמנות ובסיפורים, רווחו רעיונות על נשים הרות שמצוידות לקרב. הן אינן גופים פסיביים או מפויסים", אמרה ד"ר מריאן הם אריקסן.

"זה גובל בבנאלי לומר, אבל היריון הוא הכרח מוחלט לכל צורות הרבייה—דמוגרפית, חברתית, כלכלית, פוליטית. ללא גופים היריוניים, אף אחד מאיתנו לא היה כאן", ציינה אריקסן, כפי שדווח ב-Medievalists.net.

למרות שיעורי תמותת אימהות ותינוקות, רק שרידים מועטים מתעדים קבורה של נשים הרות ותינוקות. ראיות שהתגלו מעידות שלא כל התינוקות שמתו בגיל צעיר זכו לקבורה. חלקם נמצאו במסגרות ביתיות, ולא ידוע מה קרה לאחרים או האם זכו לקבורה באותה דרך כמו מבוגרים.

היעדרן של קבורות אימהות ותינוקות מעלה שאלות לגבי מי נחשב ראוי לקבורה פורמלית וכיצד זהות חברתית, כולל היריון, הוכרה או נמחקה במוות, במיוחד כאשר יילודים נמצאו קבורים עם גברים ונשים מבוגרים ללא קשרים ביולוגיים ברורים.