"סימולטור של שליח אמאזון": משחק הדגל החדש לפלייסטיישן לא מספק את הסחורה

לא, זה עדיין לא זה. כמה שניסינו לאהוב את Death Stranding, משחק האקשן-הרפתקאות המשונה של היוצר האגדי הידאו קוג'ימה (Metal Gear Solid). כמה הזדמנויות נתנו לו, כמה פעמים אמרנו לעצמנו שאין מצב שמשחק כל כך מושקע, מרהיב ומדובר יהיה כל כך...משעמם.

Death Stranding, לפחות לדעתנו, הוא אחת הנפילות הכי הגדולות של סוני, וגם "מהדורת הבמאי" החדשה שלו לפלייסטיישן 5, שאמורה להיות נגישה יותר מגרסת הפלייסטיישן 4 בת השנתיים (ומגרסת המחשב שיצאה ב-2020), לא מספקת את הסחורה. די אירוני בהתחשב בכך שהמטרה העיקרית במשחק היא, ובכן, לספק סחורה – ממש באופן מילולי.

עוד לא מת, אבל מהלך

כבר ב-2019 טענו ש-Death Stranding הוא לא משחק אקשן, אלא דווקא סימולטור שליחויות נישתי, שמתרחש בארצות הברית פוסט-אפוקליפטית ומדי פעם צריך לירות שם באויבים. השחקן מגלם את סאם (נורמן רידוס מ"המתים המהלכים", שתרם לפרויקט את דמותו וקולו בצורה מרשימה מאוד), בחור שקט ומופנם שעובד עבור חברת שליחויות. אירוע מכונן השמיד את העולם, יצורים רצחניים ובלתי נראים מסתובבים בו ומחפשים את מי לטרוף, ומשאיות של אמאזון כבר לא נוסעות בכבישים המהירים ומעבירות חבילות לשורדים. לכן סאם מעמיס על גבו ארגזים כבדים, מצטייד באקססוריז שונים כמו סולמות וחבלים שיעזרו לו לצלוח את תנאי השטח הקשים, מסמן ב-GPS את נקודות היעד שלו, מתכנן את המסלול הכי קצר או נגיש ליעד ויוצא למסעות שינוע מסוכנים, לרוב ברגל, בין בסיסים צבאיים ונקודות התיישבות אחרות.

בין הרים ובין סלעים

סאם מטפס על הרים, חוצה נהרות, מסתתר מהגשם הרעיל ומהמפלצות השקופות וחוצה קילומטרים על גבי קילומטרים בדממה כמעט מוחלטת, כשרק עֻבׇּר חמוד המכונה ביבי (BB), אותו הוא נושא על גופו בתוך אינקובטור משוכלל (אנחנו רציניים לגמרי), מארח לו לחברה.

התינוק מסוגל להרגיש את המפלצות לפני שהן תוקפות, ובעצם משמש כמערכת מכ"ם אורגנית. לפעמים הוא מתחיל לבכות, אז סאם צריך לערסל בעדינות אותו כדי שיירגע. אנחנו עדיין רציניים לגמרי וכן, זה הרבה יותר מוזר מאיך שזה נשמע. מצד שני, עלילות תמיד היו החלק הפחות קוהרנטי במשחקים של קוג'ימה, אז לא נעשה מזה עניין ונזרום איתו.

אבל כן נעשה עניין מהגיימפליי. יש שיגידו שהוא מרגיע, מנקה את הראש ואפילו מהפנט, אבל אנחנו חושבים שהוא מרדים, מתסכל ומייאש. תכל'ס, רוב מה שעושים ב-Death Stranding זה ללכת, ללכת וללכת ולהשתדל לשמור על שיווי המשקל. ככל שמעמיסים על סאם יותר חבילות וחפצים, המשקל שהוא ייאלץ לשאת יהיה גדול יותר וההתקדמות שלו תהיה איטית יותר. "מגדל" החבילות ינוע מצד לצד בזמן ההליכה, וחלק ניכר מהזמן מועבר בניסיונות נואשים להישאר על שתי רגליים ולא ליפול. כל סלע ותלולית עלולים לגרום לקריסה טוטאלית אם לא מגיעים אליהם מוכנים; בנהרות צריכים להתמודד עם זרם ועומק המים ולהשתדל לא להיסחף; והדרישה מהשחקן היא בעיקר ללחוץ ללא הפסקה על כפתורי ההדק השמאליים והימניים של הבקר, לשלוט על מנגון שיווי המשקל, ולהתקדם עקב לצד אגודל עד ליעד הנכסף.

הגעתם בלי לאבד את הסחורה (ואת השפיות)? מזל טוב. אחרי כל משימה תקבלו פידבק על הביצועים שלכם (רצוי לספק את כל החבילות במצב תקין) תתקלחו, תשבו על האסלה, תשוחחו עם כמה הולגרמות, תקבלו על עצמכם משימה נוספת, תנסו להבין קצת יותר על העלילה הלא מובנת וחוזר חלילה.

שוב, זה לא כל שעושים פה, אבל זה בהחלט העיקר. פה ושם יש כמה אויבים שסאם מתבקש לחסל וכלי רכב שהוא יכול לנהוג בהם (אבל הנהיגה די מסורבלת). אנחנו חייבים להודות שהתגנבות בין המפלצות המתעתעות שביבי מזהה עשויה להיות די מותחת ומורטת עצבים, אבל להגדיר את Death Stranding כמשחק אקשן זה פשוט פשע, כי Death Stranding הוא משחק הליכה והפצת חבילות שאמנם נראה מעולה ונשמע מדהים, אבל לוקה בדבר הכי חשוב: כיף.

למה התכוון הבמאי?

אף ש-Death Stranding המקורי זכה לביקורות טובות למדי כשיצא ב-2019, בעיקר בזכות ההישגים האמנותיים והטכניים שלו שאי אפשר לזלזל בהם, בסוני הפנימו שהמוצר שלהם לא מתאים לכל אחד. חובבי משחקי אקשן כמו אנצ'רטד לא הבינו מה רוצים מהחיים שלהם והתאכזבו מאוד, ואילו מעריצי מטאל גיר סוליד ציפו למשהו אחר לגמרי. בסופו של דבר, למרות הפרויקט השאפתני הפך למשחק פולחן, היתה פה הרגשת פספוס גדולה וסוני, חברה שידועה בזכות משחקי האקשן-הרפקאות המרהיבים והנגישים שלה, רצתה לתקן את המצב.
כאן נכנסת לתמונה גרסת הבמאי החדשה של DS. מעבר לכמה משימות עלילתיות נוספות, כלי נשק ואויבים אויבים חדשים, מסלול מרוצים זניח, גרפיקה משופרת ושלל שדרוגים קוסמטיים מתבקשים לפלייסטיישן 5, המהדורה הזו שואפת לעשות דבר עיקרי אחד: להנגיש את עניין השליחויות...למי שלא בעניין של שליחויות.

לטובת ההנגשה הזו נוספו למשחק רובוטים קטנים וחביבים שיכולים לסחוב את החבילות לצידו של סאם ולהפחית ממנו את העומס, ואם תרצו גם תוכלו לשלוח אותם למשימות סולו. כלי עזר חדש ושימושי נוסף הוא קטפולטות שמסוגלות לשגר את החבילות למרחקים לא מבוטלים, ולצמצם את המרחקים שסאם צריך לגמוא עם סיכון ממשי, לא עלינו, לפריצת דיסק או קילה.

האם כל השיפורים האלה מפחיתים במעט את התסכול? כן, בהחלט. השליחויות בהחלט נהיות קלות יותר וחייבים להעריך את סוני את היוזמה. אבל האם הם מעלימים את התסכול לגמרי וגורמים לנו לשאוף להיות שליח החודש? בפירוש לא. האמת הקרה היא שהמהדורה החדשה והמושקעת אמנם הופכת את Death Stranding למשחק קצת יותר זורם, אבל הוא עדיין נשאר "סימולטור שליחויות" מוזר, נישתי, מרהיב – ומשעמם. כן, הוא בוודאי יקסום לסוג מסוים מאוד של גיימרים. אנחנו מפרגנים להם, אבל לא יודעים מיהם. מה שבטוח זה שהם לא אנחנו.

6/10

גרסה נבדקת: פלייסטיישן 5.

עותק הסקירה סופק על ידי המפיצה.