מפלצת כרתה לך את כף היד. מה תעשה? א. תצרח ותברח. ב. תתעלף. ג. תחרוק שיניים ותנסה להילחם בה ביד שנותרה לך. ד. לא תתרגש יותר מדי, תדביק את כף היד בחזרה בדבק ותמשיך כאילו כלום לא קרה.
אף שתשובות א'-ג' נשמעות הגיוניות למדי, אית'ן ווינטרס, הגיבור האנמי של Resident Evil Village, בוחר בתשובה האחרונה. ומכיוון ש-Resident Evil Village, הפרק המרכזי השמיני בסדרה המפורסמת של חברת קפקום, מתיימר להיות משחק אקשן-אימה-הישרדות מצמרר ולא קומדיה שחורה, חייבים לתהות מה לעזאזל המפתחים חשבו לעצמם.
בלי להיכנס לספוילרים, נכריז ש-RE8 - ככה נקרא לכותר מעכשיו - הוא סוג של אכזבה. לא כי הוא לא משחק טוב, חלילה, הוא אפילו משחק טוב-פלוס, אלא מפני שציפינו ממנו להיות משחק מעולה. הוא לא.
זו שנת הזומבי
סדרת Resident Evil חוגגת השנה חצי יובל, שכן הפרק הראשון יצא לפלייסטיישן המקורית ב-1996 ודי שינה את כל מה שאנחנו יודעים על משחקי אימה. כדי לחגוג את המאורע הפכה קפקום את 2021 לשנת הזומבי, עם סרט קולנוע נוסף (ריבוט נקי, לא עוד המשכון ממוחזר עם מילה יובוביץ'), פרויקט אנימציה מסקרן בנטפליקס ומשחק חדש לכל הפלייסטיישנים, האקסבוקסים ולמחשב.
R8 הוא המשך ישיר ל-RE7 מ-2017. אותו גיבור ראשי, אותה זווית ראייה (ראשונה בסגנון FPS, במקום זווית הראייה השלישית-אחורית שאפיינה את ששת המשחקים הראשונים), ופחות או יותר אותם מנגנון וממשק. עד כאן אין תלונות, שכן RE7 היה מעולה. אז למה הפרק החדש לא מספק את הסחורה כפי שקיווינו? יש לכך כמה סיבות.
מאמא ליגה
RE7 היה משחק אימה אפל וקלאוסטרופובי שהתרחש ברובו בתוך בבית מקריפ בלואיזינה, מוקף ביצות ומלא במלכודות ובטיפוסים מבחילים. אית'ן ווינטרס, בחור מן השורה, קפץ לשם כדי למצוא את אשתו האבודה מיה, אבל עד מהרה מצא את עצמו נלחם על חייו בלי לדעת מה בדיוק קורה לו ולמה. הדגש במשחק ההוא היה על מחקר והישרדות באזורים צפופים וקצת פחות על אקשן, וזה עבד בצורה יוצאת מן הכלל. ב-RE8 ניסו לירות לכל הכיוונים, תרתי משמע, עם הרבה יותר אקשן שלפעמים מזכיר את קול אוף דיוטי ולא את רזידנט איוול.
אית'ן ווינטרס עדיין איתנו, והפעם הוא מנסה לאתר את בתו הקטנה בעיירה מזרח-אירופית כפרית ומושגת חסרת שם, אך סביר להניח שהיא נמצאת באזור רומניה. למה? כי ברחובות מסתובבים אנשי זאב וערפדים, למטבע המומצא קוראים "ליי", וכולם רוצים לעשות ממנו קבב.
בשלב מסוים הפסקנו לנסות להבין מה העלילה הבלתי מובנת רוצה מאיתנו, מי כל הטיפוסים האלה ולמה הם מלהגים כל כך הרבה, ופשוט התמקדנו בלהתרוצץ ובלחסל את אנשי הזאב והערפדים ובלהתקדם מאזור לאזור בכפר ומבוס לבוס, בדיוק כמו במשחק אקשן שגרתי (ש-RE לא אמור להיות, כן?). הטוויסטים ההזויים שהתרחשו לקראת סוף המשחק גרמו לנו להבין שאפילו לא הבנו את מה שחשבנו שאנחנו לא מבינים. מבלבל? בדיוק.
אזורי הדמדומים
RE8 מחולק לארבעה-חמישה אזורים מובהקים, כשכל אזור מוקדש לבוס נבזי אחר ומשתדל להעניק למשחק סגנון קצת שונה. לדוגמה, אזור שממוקם בטירה מפוארת שם דגש על התגנבות עם פחות אויבים; אזור שממוקם במפעל הוא יותר מבוסס אקשן עם המון אויבים; אזור שממוקם בבית משונה מתמקד בפתירת חידות; אזור נוסף משמש כ-HUB למנוחה ולהצטיידות, ועוד אזור הוא ספוילר רציני. הבעיה היא שלטעמנו, השאיפה לגוון לא צלחה ויצרה מצב מובהק של תפסת מרובה לא תפסת.
אזורי ההתגנבות והפאזלים רדודים וקלים מאוד, וברגע שהתרגלנו מחדש למנגנוני התפריטים וה-Crafting (יצירת חפצים מחומרי גלם) לא התקשינו בהם אפילו פעם אחת.
הפאזלים בקושי דרשו מאיתנו מחשבה (בחלק ניכר מהמקרים מדובר בלאתר מפתח ולפתוח איתו דלת מרוחקת), ואילו פאזלים אחרים היו כל כך לא הגיוניים שאפשר להגיד שפתרנו אותם במקרה (מי מחביא פינצטה בתיבת מוזיקה נעולה? לא משנה, העיקר שהפינצטה עזרה לנו לשלוף משהו מאיזה מקום לא קשור אחר).
קלי קלות
ומה עם ההתגנבות? היא בקושי קיימת. פשוט תלכו לאט ואם תראו באזור מפלצת אז תלכו לכיוון ההפוך. סביר להניח שהיא לא תרדוף אחריכם, ואם היא כן תרדוף אז תוכלו להתחמק ממנה בקלות, ואם היא בכל זאת תתפוס אתכם אז תירו בה קצת והיא תמות. לא ממש מאתגר.
אם כבר הזכרנו את היריות, נפיל את הפצצה: RE8 הוא המשחק הכי קל בסדרה ואחד ממשחקי האקשן הכי קלים שהתנסינו בהם לאחרונה (ושוב, זה לא אמור להיות משחק אקשן!). מעולם לא היה לנו מחסור בתחמושת (אחד מסימני ההיכר של RE הוא מחסור במשאבים), הרובים רבים עוצמתיים ומגוונים (רובה הציד ורובה הצלפים יעילים מאוד, אבל אפשר להסתדר גם עם האקדחים), והבוסים? לא נעים להגיד, הם בדיחה.
חיסלנו כל אחד ואחד מהם תוך דקות ספורות בלי להזיע. אמנם שיחקנו על רמת הקושי הבינונית ולא על הקשה ביותר, אבל זה לא אמור להיות ככה. בוסים, במיוחד במשחקי RE, אמורים להיות נקודות שיא, קרבות אסטרטגיים מתישים ומלחיצים, ולא יתושונים שניתן להתגבר עליהם על ידי ריסוס כמה מחסניות והטמנת מוקשים. בשלב מסוים, מכיוון שהיה לנו כל כך קל, וידאנו שאנחנו אכן משחקים על Normal.
יש להניח שרמת קושי גבוהה יותר היתה מאתגרת יותר, ואולי באמת נחזור בעתיד לסיבוב נוסף בעיירה, אבל זה לא בוער לנו כרגע. סיימנו את המשחק ברגוע, תוך 11 שעות בלבד, והוא כבר מתחיל להתפוגג מהזיכרון שלנו. זה. לא. אמור. לקרות. עם. משחק. RE.
דיבור נגוע
כל זה עוד לפני שהזכרנו את הדיבוב. נכון, קפקום בכלל ו-RE בפרט מעולם לא היו חזקים בדיאלוגים ובדיבוב, שלרוב יוצאים להם צ'יזיים ואובר-דרמטיים באופן קיצוני, אבל יש סיכוי ש-RE8 שובר שיאי אבסורד. אית'ן, אדם (כביכול) רגיל שעובר עינויים פיזיים מצמררים, רצחו לו את האישה, חטפו לו את הבת, והוא עדיין מדבר בטון הכי אדיש ורגוע שיש. לעומתו, הבוסים לא מפסיקים לצווח וללהג את הנאומים שלהם, גם בזמן קרב. יפה שהם באו מוכנים.
אולי אנחנו נשמעים קצת ממורמרים, והאמת היא שהביקורת הזו יוצאת לנו הרבה יותר שלילית מכפי שתכננו. חבל, אבל זה רק מעיד על האכזבה. לעומת זאת, וכדי לא לאמלל את אית'ן המסכן עוד יותר, חשוב להדגיש שבהרבה אספקטים RE8 הוא משחק טוב. הגרפיקה, במיוחד בגרסת הפלייסטיישן 5 שאותה סקרנו, מרהיבה וחלקה.
אפקטים של אור וחושך, צלליות וכדומה הם בין הטובים שראינו. המפלצות עצמן, ביניהן מיני-בוס עם ראש פרופלור ומישהי שנראית כמו בובת ילדים רדופת רוחות, נראות מדהים ומגוונות יחסית. ה-Gunplay חזק, אפקטיבי ויעיל - כל ירייה היא חתיכת ירייה - וההדקים האדפטיביים של בקר ה-PS5 מוסיפים המון לתחושה שאתם באמת יורים (לחיצה על הדק של אקדח תהיה רכה וחלקה יותר לעומת לחיצה על הדק של רובה ציד - שם הכפתור יביע התנגדות קלה).
המשחק נטול באגים, או לפחות לא נתקלנו בבעיות ב-11 השעות שהקדשנו לו, המנוע הוא עדיין אותו מנוע מוצלח של RE7, כך שגם השליטה טובה מאוד. אין ספק שעם עלילה מלוטשת ומובנת יותר, משחקיות מאתגרת וממוקדת יותר, וכן, גם עם דיבוב פחות הזוי כי משום מה אכפת לנו מהדברים האלה, RE8 יכל להאפיל על קודמו. כרגע הוא קצת תפל.
7/10
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו