"לבחון מקרוב את ההסברה": המשחק שעוסק בשואה ונגע בלבבות שחקנים מארצות ערב

כמעט בכל המקרים, משחקי מחשב שמתרחשים בתקופת מלחמת העולם השנייה הם משחקי אקשן דוגמת "קול אוף דיוטי" ו"הטירה הנאצית", שמטרתם היחידה היא מיגור צבאות הרייך השלישי. אין בכך פסול, כמובן, אבל מה לגבי כותרים שעוסקים בשואה ובאנטישמיות עצמן, מזווית עלילתית-חינוכית, בדומה לסרטים כמו "רשימת שינדלר"?

בתחילת השנה הושק המשחק החינמי "The Light in the Darkness" ("האור בחשכה"), שהופק על ידי צוות מצומצם בהובלתו של המפתח הצרפתי לוק ברנרד (שאחראי גם על "מוזיאון השואה" בפורטנייט). לאחרונה שוחרר הכותר גם לפלייסטיישן, ועל רקע העלייה באנטישמיות ברחבי העולם בשל מלחמת חרבות ברזל, הרלוונטיות שלו גדולה מתמיד.

העלילה המטלטלת, שאורכה כשעתיים ומשלבת גם מיני-משחקים אינטרקטיביים ופשוטים, מובאת מנקודת מבטם של הילד שמואל, הוריו משה ובלומה, וכמה דמויות אחרות ממוצאים שונים. אי אפשר "להיפסל" במשחק וגם קשה מאוד להיתקע בו, שכן החוויה כאן היא בעיקר נרטיבית - פשוט מנתבים את הדמויות לפרק הבא בסיפור.

ולא, אין לעלילה, שמגובה בתצלומים אוטנטיים מתקופת השואה ואף מתייחסת לציוני דרך היסטוריים החל מהפרוטוקולים של זקני ציון ועד למשפטי נירנברג, סוף טוב. ראו הוזהרתם.

תפסנו את ברנרד, האיש שועמד מאחורי המיזם, לשיחה קצרה ונוקבת במיוחד לא רק על המשחק שלו (שתורגם לערבית ומצליח מאוד בסעודיה ובעומאן), אלא גם על עמדתו הנחרצת לגבי המאבק באנטישמיות.

מדוע החלטת ליצור משחק על אנטישמיות ועל השואה - ועוד להפיץ אותו בחינם?

"רציתי להנציח את השואה ואת ששת המיליונים שנספו בה. מימנתי את הפקת המשחק, שעלתה לי כחצי מיליון דולר, בעצמי. החלטתי להפיץ אותו בחינם כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר ופחות אנטישמי".

"עכשיו, לרוע המזל, העולם מתנהג בדיוק כמו הסצנות במשחק. אף פעם לא חשבתי שזה יקרה, וזה שובר לי את הלב שהמשחק רלוונטי היום יותר מאי פעם".

האם יש לך קשר אישי למה שקרה בתקופת השואה?

"כן, אבי צרפתי ואמי יהודייה. סבתי פיקחה על ה"קינדר-טרנספורט" (כינוי למבצע ההצלה של אלפי ילדים יהודים משטחי הנאצים לבריטניה). כל משפחתה של דודתי, אחותה למחצה של אמי, נספתה ככל הנראה בשואה".

הנתונים מראים שהורידו את המשחק לא מעט דווקא בערב הסעודית. מה ההסבר שלך לזה?

"המשחק הצליח במדינות ערב אפילו לפני התרגום, אז החלטתי לתרגם אותו לערבית. הוא מצליח מאוד גם באיחוד האמירויות וגם לא רע בעומאן. אני חושב שהוא מצליח במדינות האלה מפני שמדובר בסיפור עלילתי שמגובה בתיעוד היסטורי אמיתי".

לדבריו של ברנרד, "אנשים מתחברים יותר לסיפורים ולדמויות, ופחות לדברים שמתפרסמים ברשתות החברתיות ובפורומים. אם תפנו למישהו ברמה האנושית - סביר להניח שתקבלו ממנו אנושיות בחזרה".

קיבלת תגובות ממשתמשים ערבים ומוסלמים?

"כן והן היו מפרגנות. קיבלתי כל כך הרבה מילים טובות מסעודים וממרוקאים, אפילו לא תגובת שנאה אחת. קרוב לחצי מיליון משתמשים סיימו את המשחק. כלומר לא רק הפעילו אותו ושיחקו בו קצת, אלא הגיעו לסוף העלילה".

אתה יכול לתת דוגמאות ספציפיות?

בתשובה לשאלה זו סיפק ברנרד צמד צילומי מסך עם תגובות של שני גיימרים מהמזרח התיכון - גיימר מתימן שכתב:"אני בעצם מתימן אז יש לך מעריץ גם שם, אהבתי מאוד את המשחק ואני מקווה שיש עוד בדרך", וגיימרית / מפתחת משחקים בשם סאלמה ממרוקו שכתבה: "אהבתי את האספקט ההיסטורי של המשחק, שמדבר על קשיים של משפחה יהודית בצרפת אשר מתמודדת עם גזענות במלחמת העולם השנייה".

עוד הוסיפה סאלמה כי "שולבו במשחק קליפים היסטוריים ותיעוד של מסמכים אמיתיים שהונפקו על ידי ממשלת צרפת בתקופה ההיא, וזה הפך אותו להרבה יותר מציאותי ומיוחד".

דווקא היום, במיוחד עכשיו

במהלך המשחק סופג הילד שמואל יחס אנטישמי משפיל מחבריו, שרק לפני ימים ספורים שיחקו איתו בחצר בית הספר. גם הוריו מתמודדים עם לקוחות קבועים בחנותם שלפתע נהיו עוינים וצרי עין, ודמות נוספת - חבר משפחה בשם ברנרד - "נזרק" על ידי אהובתו רק בגלל שהוא יהודי (אף שברנרד עצמו מתכחש ליהדות שלו). קשה להתעלם מהרלוונטיות המצמררת של התופעות האלה כיום, במיוחד על רקע המלחמה.

הבחנת בשינוי בכמות ההורדות של המשחק מאז פרוץ המלחמה?

"כן, יותר אנשים מורידים אותו. גם מוזיאון השואה בפורטנייט מקבל יותר ביקורים".

האם אתה עובד על פרויקטים נוספים?

"כן, אני עובד על עוד כמה פרויקטים, הראשון עוסק בטיהור האתני של יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה. הפרויקט השני, שאותו אני מפתח ביחד עם סטיבן די. סמית (חוקר השואה ורצח עם, ד.פ), טרם הוכרז".

ומה לגבי גרסאות של המשחק לפלטפורמות אחרות?

"בדיוק קיבלנו מענק לפתח גרסת אייפון והשאיפה היא לשחרר את הכותר על כמה שיותר פלטפורמות".

"גם המוסדות למלחמה באנטישמיות אשמים"

לדבריו של ברנרד "האשמה בעלייה באנטישמיות שאנחנו חווים כיום מוטלת, בין היתר, גם על מוסדות וארגונים (למלחמה באנטישמיות) ברחבי העולם, שלא כל כך יודעים מה הם עושים, או שהם לא מספיק אפקטיביים. אנחנו צריכים לבחון מקרוב עד כמה החינוך וההסברה לוקים בחסר. הגיע הזמן שמנהיגים חדשים וצעירים ינסו למגר את האנטישמיות במערב".

"זו גם אחת הסיבות שיצרתי את מוזיאון השואה בפורטנייט. גיליתי ש-80 אחוזים מהאמריקנים מעולם לא ביקרו במוזיאון שואה אמיתי. הקמתי מוזיאון כזה במשחק כדי שכל אחד, בכל מקום, יוכל לבקר בו. זו פשוט בושה שתוך שישה חודשים הצלחתי להשיג יותר לבדי, מאשר כל ארגון מערבי שמנסה לטפל באנטישמיות", הוא טוען.

אני מקווה ומאמין שאנחנו יכולים לצמצם את תופעת האנטישמיות, אבל לא בעזרת הארגונים הישנים הקיימים, שהם חלק מהבעיה. הכל תלוי באיך מגיעים לאנשים. השיטה הנוכחית של מוזיאוני שואה שהקמתם עולה 100 מיליון דולר אבל מביאים פחות מ-50,000 מבקרים בשנה, היא לא השיטה הנכונה. הגיע הזמן לשנות אותה", הוא מסכם".