היופי לא קובע: מה חשבנו על משחק האימה The Quarry?

שבעה בני נוער, מדריכים במחנה קיץ קטן ומבודד אי שם באחד מיערות ארה"ב, נאלצים לבלות במקום לילה אחרון אחרי שכל החניכים כבר שוחררו לביתם. בלי קליטה סלולרית, ללא מבוגרים בסביבה ועם הרבה רגשות עצורים, אינטריגות פנימיות וכצפוי - הורמונים משתוללים - מחליטה השביעייה להעביר את הלילה במסיבת סוף קיץ סוערת ולחגוג כאילו אין מחר. מה שהם עדיין לא יודעים, זה שצירופי המילים "לילה אחרון" ו"אין מחר" לא מתייחסים רק לשהות שלהם במחנה, אלא גם לחיים שלהם בכלל. המחנה הזה, מתברר, מסתיר סודות אפלים וקטלניים במיוחד, וכשהחניכים חוזרים הביתה, עונת הציד מתחילה.

מי הציידים? את מי או את מה הם צדים? מי משבעת הגיבורים הניצודים שלנו ישרוד את הלילה? אילו עוד טוויסטים ממתינים לנו לפני עלות השחר? אלה השאלות העיקריות שמשחק ההרפתקאות-אימה The Quarry רוצה שנשאל את עצמנו, אבל הבעיה היא שמדובר במשחק כל כך משעמם, עייף ושבלוני. עד שהאקשן מעביר הילוך לקראת אמצע העלילה - כבר תצא לכם הנשמה.

בעצם קבלו תיקון: The Quarry הוא לא ממש משחק, אלא מעין סרט אימה אינטראקטיבי, שמושפע רבות מיצירות כמו "יום השלישי ה-13" וגם לא מעט, חייבים להודות, מ"דברים מוזרים". וכן, גם אפשר להשוות אותו למשחק המעולה והמותח Until Dawn מ-2015. מצד שני, פערי האיכות בין שני המוצרים האלה כל כך גדולים, במיוחד בכל מה שקשור לעלילה - הדבר הכי חשוב בפרויקטים מהסוג הזה.

לא דובים, אבל הרבה מאוד יער

הסיבות לכשלים שהזכרנו שונות, אולם הן באות לידי ביטוי כבר בפרקים הראשונים של המשחק. כל פרק מתוך העשרה (לא כולל הקדמה ואחרית דבר) נמשך בין חצי שעה לשעה, תלוי כמה זמן תקדישו לשיטוט בין בקתות העץ הישנות של המחנה ושבילי היער המפותלים, במטרה למצוא "ראיות" שמפוזרות בכל מיני פינות חשוכות (אף שלא חובה למצוא אותן, הן מעשירות במקצת את העלילה).

את שלוש השעות הראשונות שלנו העברנו, אם כן, בעיקר בשיטוטים, בצפייה בשיחות ממושכות על רגשות בין שלל הדמויות הסטריאוטיפיות (הספורטאי המתלהב, כוכבת הרשת המפונקת, החנון הביישן, החוכמולוג הציני, המנהיגה הקשוחה וכו'), ובביצוע מטלות זניחות כמו חיפוש חטיפים ואיתור מגבות. מפעם לפעם זכינו לרמז על האיום שמתגבש לו בין הצללים, אבל עד שהרמזים הפכו לצרות של ממש כבר היינו עמוק מותשים ואפאטיים כלפי מה שקרה על המסך.

בעיה נוספת היא החלוקה בין הדמויות: כל פרק מפוצל לכמה סצנות, וכל סצנה מוצגת מנקודת מבט של מדריך אחר. לפעמים הסצנות קצרות מאוד, ועד שסוף סוף מתחילים להתרגל לדמות אחת ואפילו קצת לחבב אותה, עוברים מיד לדמות הבאה. אלמנט ההזדהות מתפוגג כך מהר מאוד, במיוחד כשנופלים גם על דמויות פחות סימפטיות.

גם הממשק האינטראקטיבי מוגבל מאוד: כשלא תוכרחו לצפות בסרטוני דיאלוג משמימים, לרוב תתבקשו לבחור תגובה או תשובה אחת מתוך שתיים - שתוביל אתכם לעוד סרטון דיאלוג מעייף. מדי פעם, בקטעי האקשן הקצרים, תצטרכו ללחוץ על כפתור ספציפי ולהטות את ידית הבקר לכיוון מסוים לפני שייגמר הזמן, אבל אין כאן משהו קשה או מאתגר במיוחד, כי יש די והותר זמן לעשות הכל. הבחירות שלכם אמנם ישפיעו על המשך העלילה ובסופו של דבר יקבעו מי מהשבעה ישרוד את הלילה (יש למשחק כמה סופים שונים, כך שתמיד אפשר להתחיל מחדש ולנסות אופציות אחרות), אבל לרוב הרגשנו מרוחקים ומנותקים ממה שקורה על המסך, עד בשלב כלשהו קמנו בהתרסה והתחלנו לסדר מגבות בעצמנו. בבית האמיתי שלנו. ולמיין אותן לפי צבעים. לא מאמינים? תוכיחו שלא עשינו את זה.

היופי לא קובע

וזה חבל, חבל מאוד, מפני שמבחינה טכנית The Quarry הוא משחק מרשים למדי. הגרפיקה והאנימציה מעולות, אין ויכוח, כך גם הבימוי והעריכה. הפסקול, שמכיל שירים אמיתיים, עושה כמיטב יכולתו להכניס אותנו לאווירה הלילית המקריפה. הדמויות נראות מדהים, משוחקות היטב ומגולמות על ידי כמה שחקנים הוליוודים מוכרים, בראשם דיוויד ארקט ("צעקה") בתפקיד קטן אבל חשוב. כוכבת ערוץ דיסני לשעבר ברנדה סונג ("החיים היפים של זאק וקודי") וג'אסטיס סמית' ("הבלש פיקצא'ו") מגלמים שניים מהמדריכים הבולטים, ואילו אית'ן סופלי ("הזאב מוול סטריט", "אמריקה X") הוא בחור מגודל ומאיים לכאורה שמסתובב ביער כשהוא עוטה סרבל עם כתפייה אחת (סיפור ארוך).

לו רק העלילה המדשדשת והאינטראקטיביות המוגבלת היו משתוות לאיך ש-The Quarry נראה ונשמע, היינו מקבלים פה יצירת מופת. בינתיים, עם כל הצער שבדבר, נמליץ לחובבי הז'אנר לנסות את Until Dawn אם טרם יצא להם לעשות את זה, או פשוט לסדר מגבות בעצמם.

5/10

גרסה נבדקת: פלייסטיישן 5. קיים גם לפלייסטיישן 4, לכל האקסבוקסים ולמחשב.