לא הכול שחור ולבן: האמת על עיוורון צבעים

"איזה צבע זה?” היא שאלה שעיוורי צבעים מכירים היטב. אלא שבניגוד למיתוס, זה לא שהם לא רואים צבעים – רובם רואים עולם צבעוני; הקושי שלהם הוא להבחין בין גוונים מסוימים.

קיימים סוגים רבים של עיוורון צבעים, והנפוץ ביותר הוא קושי בהבחנה בין אדום לירוק. זה לא אומר שכל דבר אדום נראה ירוק או להיפך: הקושי תלוי בגוון ובסוג הליקוי, כך שגוונים מסוימים שמצאים בטווח שבין לבין מבלבלים את העיניים.

קיימים גם ליקויים נדירים יותר, המשפיעים על ההבחנה בין כחול לצהוב או שילובי צבעים אחרים. לעיתים ההבדלים בהבחנה בין צבעים קלים כל כך, עד שאנשים שלוקים בהם אינם יודעים כלל שראיית הצבע שלהם שונה, אלא אם כן ייתקלו במקרה במצב שבו ההבחנה השונה המסוימת שלהם תיחשף במרה בשיחה עם אדם שאינו לוקה בעיוורון צבעים כלל.

גברים באמת מתקשים עם צבעים

ברשתית נמצאים בדרך כלל שלושה סוגים של קולטני צבע – תאים הרגישים לטווחים שונים של אור. המוח משלב את האותות שמתקבלים מהם לתמונת הצבע שאנחנו מכירים. שינוי בתפקודם עשוי לגרום לגוונים שונים להיראות דומים.

הפער בין המינים קשור לגנטיקה: הגנים המעורבים בליקוי התורשתי באדום ובירוק נמצאים בכרומוזום X. לגברים יש בדרך כלל עותק אחד, ולנשים שניים, ולכן אצלן עותק אחד תקין של כרומוזום X עשוי לפצות על השינוי בכרומוזום ה-X השני, בעוד אצל גברים, מספיק כרומוזום אחד פגום כדי שהשינוי יקרה.

לפי נתונים בינלאומיים, אחד מכל 12 גברים לוקה בעיוורון צבעים, לעומת אחת מכל 200 נשים בלבד – כלומר עיוורון צבעים נפוץ בקרב גברים כמעט פי 17 מאצל נשים.

האבחון הנפוץ ביותר נעשה באמצעות מבחן אישיהארה – לוחות של נקודות צבעוניות שבתוכם מספרים. הבדיקה משמשת בעיקר לזיהוי ליקויים בזיהוי בין אדום לירוק; חשוב לזכור: בדיקה מקוונת אינה תחליף לבדיקה מקצועית.

אין כיום טיפול שמרפא את הליקוי התורשתי, אך התאמות פשוטות יכולות לעזור בשגרת החיים היומיומית. בבית הספר, למשל, כדאי לשלב מילים וסמלים לצד סימונים צבעוניים, ופרסומאים ומעצבים יודעים להימנע משילוב גוונים שהקושי להבדיל ביניהם נפוץ יחסית.

ולא הכל מולד: שינוי בראיית צבעים יכול להופיע בעקבות מחלות, פציעות או תרופות. אם אתם מרגישים שראיית הצבעים שלכם השתנתה, מומלץ לפנות לרופא עיניים.