אחרי הגשם, הר הכרמל מאתגר את צורת כדור הארץ

בימים בהירים אפשר לעמוד על ראש הר הכרמל ולראות את הרי הלבנון שמצפון לביירות, מרחק של כ-170 ק”מ. זה נשמע כמו הגזמה של מדריך טיולים – אבל זה באמת קורה, בתנאי שמזג האוויר משתף פעולה, כפי שמסביר לנו יפתח איתן.

הכדור הוא עגול, ההרים הם גבוהים

כולנו יודעים שכדור הארץ מתעגל, ולכן לא חשוב כמה גבוה תעמדו – לא תוכלו לראות מעבר לקו האופק, שהוא בעצם הנקודה שבה הקימור של הכוכב שלנו גורם לאדמה לפגוש (לפחות מבחינת העיניים שלנו) את השמיים. הכלל הגס: מרחק האופק בקילומטרים שווה לשורש של סכום רדיוס כדור הארץ (6,371 ק"מ) פעמיים כפול גובה נקודת המבט (באותה יחידה כמו הרדיוס – כלומר בק”מ, במקרה הזה). אם אתם עומדים על החוף בת"א (גובה של 0.0018 ק”מ, בהנחה שגובהכם מטר שמונים), אתם רואים פחות מ-5 ק"מ אל תוך הים התיכון. מתצפית בגובה 528 מטר – גובהה של פסגת הכרמל – תוכלו לראות למרחק של כ-82 ק"מ.

אז איך זה שבימים עם ראות טובה אפשר לראות מהכרמל את ההרים המושלגים שמצפון לבירות, מרחק של 150-190 ק"מ?

התשובה היא שלא כל מה שמעבר לקו האופק נעלם. הרים, שבולטים ממשטח כדור הארץ, מתנשאים מעבר לקו האופק. הרי הלבנון מגיעים לגובה של יותר מ-2,600 מטר, והפסגה הגבוהה ביותר, קורנת א-סוודא, מתנשאת ל-3,088 מטר.

למעשה, ממרחק של 170 ק"מ אנחנו רואים רק את החלקים הגבוהים יחסית של ההר – כ-600 המטרים התחתונים שלו מוסתרים מאחורי קו האופק.

בנוסף, האור מתכופף מעט כלפי מטה בדרכו באוויר, כי צפיפות האוויר יורדת עם הגובה. התופעה הזאת, שנקראת שבירה אטמוספרית, "מרחיקה" את האופק בכשמונה אחוזים.

המכשול האמיתי: אוויר

אם כן, הגאומטריה מאפשרת לנו לראות רחוק כשאנחנו נמצאים גבוה – אלא שיש בעיה, והיא דווקא זו שאנחנו מייחסים לה שקיפות: האוויר. חלקיקי אבק, זיהום ואדי מים בולעים אור בדרכו מההר אל העין. ככל שיש יותר מהם, הניגוד בין ההר לשמיים נחלש, עד שהפסגה פשוט נבלעת בלובן עכור. כך קורה לרוב בישראל, שבה אבק מהמדבר ולחות מהים יוצרים אובך כמעט כל השנה. ביום חמסין אפשר לוותר מראש.

גשם עושה את מה שמים תמיד עושים: הטיפות "מנקות" את האוויר, משום שהן סוחפות איתן את החלקיקים. בנוסף, מערכות חורף מביאות בדרך כלל אוויר ימי מערבי או צפוני, שמרחיק את האובך שנצבר, ואחרי חזית קרה האוויר נוטה להיות קר ויבש יחסית. לפי ההסבר המקובל, זה התנאי שמאפשר טווח ראות מיטבי.

שלג מוסיף חלק ויזואלי: פסגות מכוסות שלג, כמו אלו של הרי הלבנון, מחזירות הרבה אור, ולכן בולטות על רקע השמיים הרבה יותר מאדמה חשופה ואפרפרה. השמש נמצאת מדרום לנו, מאחורי הצופה על הכרמל לכיוון צפון, כך שמורדות הרי הלבנון הפונים דרומה מוארים חזיתית. התוצאה היא קו לבן מרשים מעל קו האופק.