הקול שאוהבים לשנוא: מה זה Vocal Fry ולמה הוא מעצבן אנשים?

יש סיכוי טוב ששמעתם Vocal Fry, ופשוט לא ידעתם שיש לזה שם. זה אותו צליל נמוך, מחוספס ומעט מפצפץ שאפשר לשמוע אצל לא מעט אנשים, ולעיתים קרובות בסוף משפט, כשהקול יורד לטווח הנמוך שלו.

מבחינה פיזיולוגית, Vocal Fry הוא צורת הפקת קול שבה מיתרי הקול רוטטים באיטיות, וכך נוצר אותו צליל עמוק ומחוספס. אצל חלק מהאנשים מדובר בחלק טבעי לחלוטין מאופן הדיבור שלהם. אחרים משתמשים בו באופן מודע או מאמצים אותו כחלק מסגנון הדיבור שלהם. כאשר ההפקה נעשית בצורה מאולצת ולא טבעית, היא עלולה ליצור עומס ולהוביל לעייפות קולית או לצרידות.

אז למה הוא מעצבן כל כך הרבה אנשים? כאן הסיפור כבר הופך מתופעה קולית לתופעה תרבותית.

בעשור הקודם הפך ה־Vocal Fry למזוהה במיוחד עם תרבות הפופ האמריקאית. בריטני ספירס, קים קרדשיאן, קייטי פרי וכוכבות אחרות הפכו את צורת הדיבור הזאת לנוכחת מאוד בתרבות הפופולרית, ובשל כך בהדרגה נדבקו אל סגנון הדיבור הזה גם סטריאוטיפים. עבור חלק מהמאזינים, הצליל התחיל לסמן שטחיות, חוסר מקצועיות או ניסיון מכוון להישמע אדישים ומחוספסים.

אלא שיש כאן בעיה: Vocal Fry ממש לא שייך לנשים בלבד. גם גברים משתמשים בו, ובתרבות הפופ אפשר לשמוע אותו אצל שחקנים וזמרים כמו הארי סטיילס, מת'יו מקנוהיי וקורט קוביין.

וזה בדיוק המקום שבו הדיון הופך למעניין הרבה יותר. חוקרים ובלשנים הצביעו לאורך השנים על כך שחלק גדול מהביקורת הציבורית סביב Vocal Fry מופנה דווקא כלפי נשים צעירות. לטענתם, העובדה שצורת דיבור דומה יכולה להיתפס אצל גבר כעמוקה או מחוספסת ואצל אישה כמעצבנת או לא מקצועית מלמדת שהוויכוח הוא לא בהכרח רק על הצליל עצמו. הוא קשור גם לציפיות החברתיות שלנו לגבי האופן שבו נשים וגברים "אמורים" להישמע.

הדבר הזה מתחבר לשאלה רחבה הרבה יותר: קול הוא לא רק אמצעי להעברת מילים - אנחנו משתמשים בו, לעיתים בלי לשים לב, כדי להסיק דברים על האדם שמולנו, עד כמה הוא בטוח בעצמו, מקצועי, אינטליגנטי או סמכותי.

אלא שלא תמיד התכונות שאנחנו מייחסים לקול באמת אומרות משהו על האדם שמפיק אותו. לפעמים הן מספרות הרבה יותר עלינו ועל התרבות שבה אנחנו חיים.