מדינה כמרקחה: ג’ו ג’ונאס, אחד המוזיקאים המצליחים של המאה הנוכחית, העלה אמש לאינסטגרם סדרת תמונות תחת הכותרת "אני לא משחק בגביע העולם השנה", כאשר בתמונה הראשונה הוא אוכל גלידה ובשנייה הוא יושב עם סיגר על מרפסת וצופה במשחק בין שווייץ לקטאר בשבת האחרונה – ב"כאן 11”, מכל הערוצים.
תוך זמן קצר התחילו הישראלים ברשת החברתית מבוססת התמונות להרעיף עליו אהבה, ותאגיד השידור הציע שאם הוא כבר צופה בו על האייפד שלו, שינסה את הפרק הראשון של "מלכת השכונה". אבל רוב הקהל כנראה שאל את עצמו שתי שאלות: למה בחר ג’ונאס לצפות במונדיאל דווקא ב"כאן 11”, ואיך? הרי הצפייה במשחקי ספורט מוגבלת לפי מדינות, וכל ערוץ פתוח לצפייה רק במדינה שבה הוא משדר.
את התשובה לשאלה הראשונה אפשר רק לנחש – אבל את התשובה לשאלה השנייה יש לנו, והאמת שכדאי לכולם להכיר אותה.
למה זמר אמריקאי צריך טלוויזיה ישראלית?
כשאתם גולשים באינטרנט, ספק האינטרנט שלכם משייך לקו שלכם כתובת המורכבת מכמה סדרות של תווים עם נקודות או נקודתיים ביניהן. כשאתם גולשים לאתר, הוא רואה את הכתובת הזו, ולפי "פנקס הכתובות" של האינטרנט הוא יודע לאיזו מדינה משויכת הכתובת שלכם. ניסיתם לגלוש לפוקס (המשדרת את המונדיאל בארה"ב) מישראל? תקבלו הודעה שאינכם מורשים לצפות.
זה מה שקרה כנראה לג’ונאס – שמניתוח של התמונות שהעלה בבינות המלאכותיות של גוגל ואנת’רופיק גילינו שהוא נמצא כרגע בלונדון (באחת התמונות הוא יושב במקום שזוהה כמועדון Annabel’s בכיכר ברקלי שבשכונת מייפייר). הזמר האמריקאי כנראה חיפש דרך לצפות במונדיאל מבריטניה. ה-BBC כנראה היתה מסובכת מדי (היא לא מסתפקת בכתובת IP מקומית, ודורשת "רישיון לקליטת שידורים" – כאילו לא התקדמנו משנות ה-50). אז הוא חיפש דרך אחרת – וכנראה נתקל בפוסט אקראי על כך שכאן 11 מעט פחות קשוחים.
איך צופים בכאן מחו"ל (או בערוצים זרים מישראל)?
באופן כללי, האתר והאפליקציות של כאן זמינים בכל העולם – חוץ משידורי הספורט ו"טהרן", שרישיון השידור שלהם ב"כאן" הוא לישראל בלבד. לכן, אם תנסו לצפות בהם ממדינה אחרת – תקבלו הודעת חסימה.
אבל יש דרך קלה למדי לעקוף את החסימה הזו: VPN, או Virtual Private Network. מדובר על טכנולוגיה שמאפשרת יצירת מעין רשת פרטית מאובטחת בתוך האינטרנט. במקום שהמחשב שלכם ישלח את התקשורת ישירות לאתרים דרך ספקית האינטרנט, הוא משתמש בשרת ביניים מוצפן. כך, אתרים בצד השני חושבים שאתם גולשים מהמיקום של השרת, וספקית האינטרנט שלכם לא רואה לאיזה אתר גלשתם.
השימוש ב-VPN משיג כמה מטרות מרכזיות בעת גלישה: ראשית, הוא מוסיף שכבת אבטחה לתעבורה שלכם, כך שיש לכם פחות סיבות לחשוש מגורמים שמנטרים את הגלישה שלכם; ושנית, הוא מאפשר גישה לשירותים המגבילים את מיקום המשתמשים – בין אם זה המחשב בעבודה, שדורש VPN כדי לתת לכם גישה לרשת הפנימית של החברה, או אתרי שידור, שדורשים לראות שאתם במדינה שבה הם מחזיקים ברישיון לשדר.
כל אחד יכול לבנות VPN בעצמו, עם תוכנות זמינות לכמעט כל מכשיר חכם (תחשבו על מחשבים, טלפונים, אפילו ראוטרים מודרניים – כולם יכולים לשמש כ-VPN). אבל כדי לעקוף חסימה תלוית-מדינה תצטרכו מן הסתם להשתמש בשרת שהקים מישהו אחר. שירותי VPN הם אחד התחומים החמים בעולם, ותאגידי ענק משלמים מיליונים ליוטיוברים כדי לקדם את המוצרים שלהם, שלא תמיד מספקים את האבטחה שהם מבטיחים. כמה משירותי ה-VPN הבולטים והאמינים יותר כוללים את ExpressVPN של Kape Technologies, שהוקמה ע"י בוגר 8200 קובי מנחמי ושייכת בין היתר לטדי שגיא; NordVPN ו-SurfShark של Nord Security הליטאית; שירות Windscribe של ControlD האמריקאית; ו-ProtonVPN השווייצרי.
זה חוקי?
אם שמעתם פעם ש-VPN זה לא חוקי – זו לא הצהרה שהחוק הישראלי עומד מאחוריה. בניגוד לכמה מדינות אחרות, כאן שימוש ב-VPN חוקי לחלוטין, ומערך הסייבר אף מתייחס אליו ככלי עבודה ואבטחה לגיטימי ומתבקש.
עם זאת, אם אתם משתמשים ב-VPN לפעילות בלתי חוקית, הרשויות ינסו כל דרך אפשרית לקבל את הפרטים שלכם (לעתים החברות לא מאבטחות את המידע כמו שצריך, ופעמים רבות האתרים בהם גלשתם שומרים פרטים שה-VPN לא יכול להסתיר). אנחנו מאוד מקווים שקוראינו מתעניינים ב-VPN רק לפעילויות חוקיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו