דמיינו את הבוקר שלכם בעוד שנתיים. אתם קמים, מרכיבים משקפיים שנראים כמו משקפי קריאה רגילים, ובזווית העין מופיע מזג האוויר. העוזר הקולי לוחש לכם את סדר היום. כשאתם יוצאים מהבית, המשקפיים מנחים אתכם ליעד הבא. לא נגעתם בטלפון אפילו פעם אחת. למה שתיגעו?
אם התרחיש הזה נשמע מוכר, זה לא במקרה. מארק צוקרברג לא מופיע בציבור בלי משקפי הדור השני של Meta-Ray-Ban שכבר נמכרים במיליוני יחידות, וסונדר פיצ’אי, מנכ"ל גוגל, סימן כיוון דומה בכנסי המפתחים של החברה. המסר ברור: את הממשק הבא של הבינה המלאכותית לא נחזיק ביד, אלא נרכיב על הפנים.
בתערוכת CES שנערכה בשבוע שעבר בלאס וגאס, משקפיים חכמים הוצגו כמעט כעובדה מוגמרת. יצרניות מכל העולם הציגו משקפיים שנראים רגילים לגמרי, קלים, אופנתיים ומיועדים לשימוש יומיומי. "משקפי שמש עם יכולות על".
למה זה קורה עכשיו? כי שני דברים הסתדרו יחד: החומרה סוף סוף קלה וחזקה מספיק, והבינה המלאכותית יודעת להבין את הסביבה בזמן אמת דרך מצלמות, ולדבר עליה איתנו דרך מיקרופון שנמצא על המשקפיים. מה אפשר לעשות עם משקפיים חכמים? כאן זה מתחיל להיות מלהיב.
תוכלו ללכת ברחוב, והמשקפיים יתרגמו שלטים לשפה שלכם. לצפות בסרטים או לעבוד ברכבת, בלי להביא אתכם טאבלט. חצר מוזנחת תהפוך לגן ירוק דרך העדשה שלכם. בניין אפור יקבל גרפיטי מתחלף, רק למי שבוחר לראות אותו. בכיתה, כל תלמיד יוכל לראות לוח אחר: אחד עם הסברים פשוטים, אחר עם אתגרי העשרה. אפילו במסעדה, התפריט יקפוץ לשדה הראייה בלי לפתוח אפליקציה.
אבל אותה טכנולוגיה מאפשרת גם דברים אחרים לגמרי, חלקם מועילים, חלקם משעשעים וחלקם מטרידים. למשל, אפליקציה שתאפשר למשקפיים לסמן האם מי שבא מולי ברחוב הוא יהודי, ערבי, בעל נטייה מינית מסוימת או סתם "בעייתי"; או לראות את המלצרית במסעדה כאילו היא לבושה בביקיני (גרוק כבר הראה לנו כמה זה קל, זוכרים?).
בעולם של משקפיים חכמים, שלושה זוגות עיניים יפעלו בו זמנית. זוג אחד רואה את העולם הפיזי כמו שהוא ומבין אותו. הזוג השני, מקשר אותו לעיניים של האינטרנט ויודע להוסיף שכבות מידע. הזוג השלישי מסתכל פנימה ויודע היטב איך אני מגיבה לכל מה שאני רואה, שומעת וחווה.
כאן מגיעה השאלה הגדולה. להבדיל ממכשור רפואי או מרכב אוטונומי, משקפיים חכמים לא ידרשו רישיון, הכשרה או אישור מיוחד. הם יהיו הרבה יותר דומים לסמארטפון: מוצר צריכה שמגיע מהר, ולכולם. לכן, אנחנו רגע לפני שינוי עמוק באופן שבו אנחנו פוגשים זה את זה ואת העולם סביבנו.
בפעם הראשונה נוכל "לערוך" זה את זה בזמן אמת: להוסיף תוויות, לשנות מראה, להחליט מה נראה ומה יוסתר. המשקפיים ישפיעו גם על היחסים שלנו עם המציאות הפיזית: אנחנו כבר רגילים לכך שמה שרואים בטלוויזיה או ברשת הוא לא תמיד "ריאליטי", אבל על העיניים שלנו התרגלנו לסמוך. עכשיו גם זה משתנה.
אם המשקפיים יגידו לנו איפה לחצות את הכביש, אולי לא יהיה צורך לסמן מעבר חצייה. אם כל תלמיד יראה לוח אחר, אולי לא יהיה צורך בלוח בכלל. אם מידע, הכוונה וסדר נמסרים דרך העדשה, המרחב הפיזי עצמו יתחיל להיבנות אחרת, מתוך הנחה שמי שמסתובב בו כבר "רואה שכבה נוספת".
זו לא קונספירציה ולא תרחיש אפל. זו טכנולוגיה מלהיבה, שימושית ונוחה, שכבר מגיעה לחנויות. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב איך נראים חיים משותפים בעולם שבו לא רק האפליקציות ניתנות לעדכון, אלא גם המציאות עצמה.
הכותבת היא ראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו