דוח חדש של OpenAI מגלה נתון מטלטל: יותר ממיליון משתמשים בשבוע משוחחים עם ChatGPT על מחשבות אובדניות.
מאחורי המספר העצום הזה מסתתרים סיפורים אנושיים כואבים, אך אולי גם הזדמנות ללמוד ולהבין. הנתונים ממחישים עד כמה העולם מתמודד עם מגפת בדידות ומצוקה נפשית, אבל גם עד כמה טכנולוגיה יכולה לשמש גשר חדש בין שתיקה לעזרה.
הבחירה לדבר עם צ'אט בינה מלאכותית ברגעים הקשים ביותר אינה נובעת מאמון מוחלט בטכנולוגיה, אלא מהעדר אלטרנטיבות זמינות. עבור רבים, הצ'אטבוט הוא "אוזן קשבת" שזמינה תמיד, אינה שופטת, אינה עייפה, ואינה ממהרת לשנות נושא.
ברגעים שבהם אדם מרגיש כי אין לו למי לפנות, שהעומס, הסטיגמה או תחושת הבדידות גוברים על הרצון לחפש סיוע אנושי. הפנייה לצ'אטבוט הופכת לסוג של קריאת עזרה סמויה וביטוי לכאב שמבקש מקום להתבטא, גם אם בצורת טקסט מנוסח למסך.
מהבחינה הפסיכולוגית, זהו איתות עוצמתי: לא רק על גודל המשבר, אלא גם על הצורך העמוק שיראו, שיבינו, שיקשיבו.
כאשר יותר ממיליון אנשים בשבוע מדברים עם בינה מלאכותית על מחשבות אובדניות - זו כבר לא תופעה שולית, אלא מראה לחברה כולה.
מצד אחד, הנתון מחדד את עומק המשבר. קצב החיים, חוסר הוודאות הכלכלית, מלחמות ומגפות, כולם יחד יצרו קרקע פורייה לעלייה חדה במצבי דיכאון, חרדה ואובדנות.
מצד שני, עצם הפנייה לטכנולוגיה חושפת פתח לחידוש: אם כל כך הרבה אנשים כבר בוחרים לחלוק את רגשותיהם עם מערכת דיגיטלית, ניתן לחשוב כיצד להפוך את אותו ערוץ למנגנון איתור מוקדם שיתריע, יכוון ויעזור בזמן אמת.
מאחורי כל משפט שאדם כותב מסתתרים דפוסים לשוניים ורגשיים כמו טון, מילה, בחירה תחבירית, שיכולים להעיד על מצוקה. זיהוי נכון של הדפוסים הללו עשוי להציל חיים.
היכולת לזהות סימני מצוקה דרך בינה מלאכותית היא לא איום, אלא פתח למניעה. אם נצליח לשלב את העיבוד החישובי עם הבנה קלינית ורגישות אנושית, נוכל להגיע למקרים שבקלות היו נעלמים מהעין.
ההזדמנות אינה בכך שהבינה המלאכותית תחליף את המטפל, אלא בכך שהיא תוכל להתריע מוקדם יותר ולהצביע על אנשים שזקוקים לקשר אנושי, עוד לפני שהם מתנתקים לגמרי.
אנחנו לא צריכים לראות בטכנולוגיה פתרון קסם, אלא כלי שמזהה מצוקה ומחזיר את האדם למסלול של קשר אנושי אמיתי
הבינה המלאכותית אינה תחליף לשיחה, לטיפול או לנפש האדם, אלא כלי שיכול לשפר את הדרך שבה אנחנו מאתרים, ניגשים ומטפלים. בעולם שבו זמני ההמתנה לטיפול נפשי נמדדים לעיתים בחודשים, היכולת לזהות בזמן סימנים מוקדמים יכולה להיות קריטית.
באמצעות טכנולוגיות מתקדמות ניתן כבר היום לזהות שינויים בדפוסי שפה, בתוכן רגשי ובאינטראקציות דיגיטליות, ולכוון לאבחון מוקדם עוד לפני שהתסמינים מחמירים.
האתגר האמיתי הוא לא רק טכנולוגי, אלא מוסרי, איך עושים זאת באחריות, תוך שמירה על פרטיות, אמון וכבוד האדם. אם נצליח לשלב בין בינה מלאכותית רגשית לבין בינה אנושית אמפתית, נוכל לבנות מערכות שמצילות חיים, לא במובן התיאורטי, אלא במובן הממשי של חיבור אדם לאדם.
הכותב הוא פסיכיאטר ראשי וראש תחום החדשנות בחברת Taliaz
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו