מחקר חדש חושף: למה אנחנו לא זוכרים כשאמרנו "אמא" בפעם הראשונה?

למה אנחנו לא מסוגלים להיזכר בעצמנו זוחלים על השטיח, אומרים את המילה "אמא" בפעם הראשונה או מכבים נרות ביום ההולדת הראשון? תופעת שכחת ילדות מעסיקה את המדע כבר יותר ממאה שנה. מחקר חדש ומרתק מערער על התפיסה הישנה ומציג תמונה מפתיעה: תינוקות דווקא כן מקודדים זיכרונות, אך הם לא נגישים לשליפה.

עד לא מזמן, ההנחה המדעית הייתה כי ההיפוקמפוס, מבנה מוחי מרכזי האחראי על קידוד זיכרונות, אינו בשל דיו בשנות החיים הראשונות, ולכן איננו מסוגלים לאחסן חוויות מתקופה זו. אולם מחקר חדש, שבו עקבו החוקרים אחר פעילות מוחית של תינוקות בני ארבעה חודשים עד שנתיים, מציע פרשנות אחרת: הממצאים מצביעים על כך שהתינוקות כן מייצרים זיכרונות יציבים, אך הבעיה טמונה בשליפה ולא באחסון.

מדוע אנחנו שוכחים חוויות ילדות?

אחת ההשערות המובילות היא שבמהלך הילדות המוקדמת מתרחשת נוירוגנזה מואצת, שהיא למעשה יצירה אינטנסיבית של תאי עצב חדשים בהיפוקמפוס. תהליך זה עשוי לעצב מחדש או לשבש עקבות זיכרון קיימות, וכך להפוך חוויות ראשוניות לבלתי נגישות בבגרות.

בנוסף, מרכיב השפה משחק תפקיד מרכזי. רבים מהזיכרונות המוקדמים מקודדים ללא מילים, ולכן קשה לשלוף אותם לאחר רכישת השפה. בנוסף, גם רגש מעצים את הסיכוי לזכירה כך שאירועים המעוררים חוויה רגשית חזקה, חיובית או שלילית, נוטים להישמר שנים רבות, בעוד שחוויות שגרתיות נשכחות מהר יותר.

איך המוח מקודד זיכרונות?

"המוח שלנו אינו מכשיר הקלטה ששומר ומתעד באופן לא סלקטיבי את כל מה שהוא מקליט", מסביר איתי עניאל, חוקר מוח ודוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן. "המוח פועל כמערכת אינטגרטיבית שמקודדת חוויות באמצעות שילוב של היבטים שכליים, רגשיים, חושיים ודמיוניים. ככל שניצור סביבת למידה עשירה ומגוונת כך יגדל הסיכוי שהמידע יישמר בזיכרון לטווח ארוך למשך זמן רב יותר".

לדבריו, רוב השכחה אינה נובעת מבעיה קוגניטיבית, אלא מהעדר תשומת לב ומיקוד במידע וכן כתוצאה מכך שלא מתקיים תהליך "תיוק" מסודר של המידע.

בהקשר הזה ובהתייחס להחלטה מה והאם לשמור, ניתן לדמות באופן מטאפורי את המוח למחשב, שבדומה לו: אם לא "נשמור" את הקובץ באופן מודע, הוא ייעלם. 

עם זאת, לעתים, כאשר מדובר בחוויות חריגות או יוצאות דופן (חוויה חיובית במיוחד או טראומה), לכאורה לא נדרשת קבלת החלטה מודעת בזמן אמת לשמור את האירוע ועל אף זאת, אירועים מסוג זה ייחקקו בזיכרון לטווח הארוך למשך זמן רב ובחלק מן המקרים גם לכל החיים. ההסבר לכך טמון באופי החריג והלא שגרתי של האירוע שחווינו, תשומת הלב שהייתה מוקצית אליו באופן מלא ובערך הרגשי הרב שהמוח ייחס לו.

האם אפשר לשפר את הזיכרון בגיל צעיר?

הממצאים החדשים אינם רק הצצה מסקרנת למנגנוני הזיכרון, אלא גם פתיחת צוהר לשאלה מעשית: האם ניתן לחזק את הזיכרון מגיל צעיר? לדבריו של עניאל, מאחר וההתייחסות לזיכרון היא כאל מיומנות מוחית, שילוב של מודעות ומוטיבציה עשוי לסייע לנו לשפר את תפקודי הזיכרון. "המוח שלנו גמיש מאוד והוא משתנה ללא הרף, לכן היכולת לפתח מיומנויות למידה וזיכרון אפשרית בכל גיל", הוא אומר. "ככל שנקפיד על תרגול מותאם, נכון וממוקד מטרה, כך נגדיל את הסיכוי שחוויות משמעותיות יישמרו בטווח הארוך למשך זמן רב יותר".

עניאל ממליץ על שישה צעדים ישימים לשיפור הזיכרון בקרב ילדים:

הפכו חוויות ללמידה רגשית. שלבו רגש, דמיון וחוויה אישית בכל תהליך למידה. הסבירו, שחקו, ציירו, שירו והיעזרו בחפצים מוחשיים כדי להמחיש רעיונות.

עודדו סקרנות ושאלות. אפשרו לילדים לשאול, לגלות ולחקור. מידע שמתחבר לסקרנות ולעניין אישי מקודד טוב יותר בזיכרון.

שלבו מספר חושים במקביל. למידה שמשלבת ראייה, שמיעה, מגע וריח יוצרת "עוגנים" חזקים יותר לשליפת מידע.

הקפידו על חזרתיות חכמה. חזרו על מידע בצורות שונות, בזמנים מגוונים ובהקשרים שונים. כך המוח מתייג את המידע כמשמעותי וחשוב יותר במטרה להפוך אותו לידע.

צמצמו מסיחי דעת. לימדו ולמדו את הילדים להתמקד במשימה אחת בכל פעם. סגרו מסכים, הפחיתו רעשים וצרו סביבה נקייה ומרוכזת ללמידה.

הפכו את הלמידה למשחק. משחקי זיכרון, חידות ושאלונים יכולים לסייע לעורר סקרנות, להעלות את רמת הקשב ולעודד קידוד יעיל, משמעותי ומעניין יותר של המידע וכן להטמיע אותו בזיכרון לטווח הארוך למשך זמן רב יותר.