אילו צעצועים אהבתם בתור תינוקות? התשובה חושפת את האינטליגנציה שלכם

האם אפשר לדעת כבר בגיל שבעה חודשים מה תהיה רמת האינטליגנציה של אדם בבגרות? מחקר חדש מאוניברסיטת קולורדו בארה"ב, שפורסם בכתב העת המדעי PNAS, מצא קשר בין התנהגות תינוקות לבין היכולות הקוגניטיביות שלהם עשרות שנים מאוחר יותר.

החוקרים ניתחו נתונים של 1,098 תאומים ממחקר האורך של תאומי קולורדו, שהחל ב-1985. במחקר המקורי נאספו נתונים באמצעות ביקורים במעבדה, הערכות בבית וראיונות בחמש נקודות זמן - כשהתאומים היו בני שנה-שנתיים, שלוש, שבע, 16 ו-29. "יש לנו מחברים שותפים שליוו את המחקר מההתחלה וצפו בתאומים האלה גדלים", מספר פרופ' דניאל גוסטבסון, שהוביל את המחקר החדש.

כבר בגיל שבעה חודשים נבדקו שבעה מדדים שונים, ביניהם השמעת קולות והיכולת להישאר ממוקדים במשימה. אבל שני מדדים בלטו במיוחד כמנבאים טובים של אינטליגנציה עתידית: "העדפת חידוש" - האם התינוקות העדיפו לשחק עם צעצועים חדשים, ו"אוריינטציה למשימה" - כמה זמן הצליחו להתרכז במשימה מסוימת.

חיזוי 13 אחוז מהאינטליגנציה

התצפיות הפשוטות האלה - כמו משך הזמן שתינוק בוחן צעצוע חדש - הצליחו לחזות כ-13 אחוז מהשונות בציוני האינטליגנציה בגיל 29. "אנחנו בהחלט לא טוענים שהאינטליגנציה נקבעת בגיל שבעה חודשים", מבהיר גוסטבסון. "אבל זה מרגש לגלות שתצפיות פשוטות בינקות יכולות לחזות תוצאות של מבחן מורכב שנערך 30 שנה מאוחר יותר".

המחקר השווה בין תאומים זהים, החולקים 100 אחוז מהגנים, לתאומים לא זהים, החולקים רק 50 אחוז. הניתוח גילה שכמחצית מהשונות ביכולות השכליות בגיל 29 הוסברה על ידי גורמים גנטיים שכבר היו נוכחים עד גיל שבע.

אבל הממצא המפתיע היה שכ-10 אחוזים מהשונות באינטליגנציה של מבוגרים הוסברה על ידי השפעות סביבתיות משותפות (כמו היבטים לא-גנטיים של סביבת הבית והשכונה) בשנה-שנתיים הראשונות לחיים. "זה מצביע על כך שאפילו הסביבה של הטרום-גן חשובה", אומר גוסטבסון.

החוקרים השתמשו גם ב"ציונים פוליגניים" - מספרים המסכמים את ההשפעה המצטברת של אלפי גנים על אינטליגנציה. הם השתמשו בנתונים גנטיים מכמעט מיליון אנשים ממאגרים כמו 23andMe כדי לבנות נוסחה, ואז נתנו לכל אחד מהתאומים ציון המבוסס על ה-DNA האישי שלו. הציונים הללו התאימו באופן הדוק למה שהיה צפוי על סמך המבחנים שלהם כתינוקות.

פרופ' צ'נדרה ריינולדס, שותפה למחקר וחוקרת מחלות הקשורות לגיל כמו אלצהיימר ודמנציה, מאמינה כי לממצאים יש השלכות רחבות: "הזדקנות קוגניטיבית היא תהליך לכל החיים, לא רק משהו שמתחיל באמצע החיים. יכול להיות שהתערבויות מסוימות, כמו יסודות חינוכיים חזקים בחיים המוקדמים, יכולות לעזור למקסם את מה שאנשים מסוגלים לו ולעזור להם לשמור על הדלק הקוגניטיבי הזה במיכל כמה שיותר זמן".

"הממצאים שלנו מדגישים את ההשלכות המתמשכות של סביבת הילדות המוקדמת מאוד על היכולת הקוגניטיבית", מסכם גוסטבסון. "החיים המוקדמים הם תקופת התפתחות קריטית שעלינו לשים לב אליה".