קללה מסתורית נגד השר: פוענחה הכתובת הקדומה ביותר שנמצאה בירושלים

הכתובת הקדומה והחשובה ביותר שהתגלתה עד היום בירושלים, נמצאה במתחם מקדש המצבה הסמוך למעיין הגיחון בעיר דוד, והיא נחרטה על אבן כקללה נגד שר העיר של ירושלים, ומלמדת על סכסוך בין בעלי ההשפעה בעיר.

סמוך למעיין הגיחון שבעיר דוד התגלה לוח אבן הנושא את מילות הקללה: "ארור", "מת" ו"תמת". במרכז הלוח מופיע תפקידו של האדם שכנגדו כוונה הקללה: שר העיר. שוליו המסותתים של לוח האבן המלבני שרוחבו 26.7 ס"מ ואורכו 20.8 ס"מ נשתמרו רק בחלקם, אך הכתובת שבמרכז הלוח נמצאה בשלמותה, ומצב השתמרותה מעולה.

הממצא המיוחד התגלה לפני למעלה מעשור במסגרת חפירות ארכאולוגיות בגן לאומי עיר דוד בירושלים בשנת 2010 בניהולו של הארכאולוג אלי שוקרון. בחפירות אלה נחשף מקדש ובו מצבה ובמתחם המקדש נמצא לוח האבן. הכתובת פוענחה על ידי פרופ' גרשון גליל, ראש המכון לחקר המקרא וההיסטוריה העתיקה, ישראל; והחוג לתולדות ישראל ומקרא באוניברסיטת חיפה.

מפיענוח הטקסט שמופיע בכתובת עולה כי מדובר בקללה נגד שר העיר ירושלים שהוכנה בידי מתנגדיו. היא כוללת 20 מילים, ו-63 אותיות בכתב הפרוטו-כנעני הקדום, וזו לשונה: "ארור, ארור, מת תמת; ארור, ארור, מת תמת; שר הער, מת תמת; ארור, מת תמת; ארור, מת תמת; ארור, מת תמת".

לוח האבן, המתוארך לסוף תקופת הברונזה התיכונה או לתקופת הברונזה המאוחרת (לפני 3500-3000 שנה), חורר במכוון, וניכרים בו כעשרה חורים המסודרים במתאר עגלגל שמדמה צורת ראש. החורים נקדחו בתוך אבן הגיר אבל לא נראים בצידו השני של הלוח. הם בוצעו כמעשה סמלי, מעין טקס וודו, שנועד להזיק לשר העיר שנגדו חוברה הכתובת.

הכתובת מלמדת על סכסוך שפרץ כנראה בין "שר העיר" שהיה הפקיד הבכיר ביותר של מלך ירושלים בעת ההיא - מעין "ראש הממשלה", לבין כוהנים או פקידים אחרים של מלך ירושלים, אולי בזיקה לסוגיות כלכליות או אישיות כמו: היטלים, מענקים למקדש ועוד. סכסוכים בין שר העיר לתושבי העיר מופיעים במספר מקומות במקרא, למשל בסיפור אבימלך ושר העיר זבל. כמו כן ידועים סכסוכים רבים בין פקידים אשוריים על רקע מדיניות ה"הפרד ומשול" של מלכי אשור.

קללות וטקסי קללה מוכרים היטב מכתבי המערות המצריים (המאה ה-19 לפסה"נ), שבהם נזכר גם מלך ירושלים, וכן גם מטקסים מאגיים שנערכו נגד האלה/השדה "למשתו" במסופוטמיה. בכתבי המארות נכתבו שמות השליטים הכנעניים על גבי צלמיות וחרסים, ואלה נופצו במכוון כדי לגרום נזק לאויבי מצרים ולהביא לכיליונם של השליטים הכנענים המקוללים.

לדברי פרופ' גליל: "הכתובת החדשה מלמדת שירושלים הייתה לא רק עיר מבוצרת וחזקה אלא גם מרכז תרבותי חשוב מאוד, שבו חיו סופרים מעולים שהיו מסוגלים לכתוב את הכתובת המונומנטלית החשובה הזאת. עולות ממנה גם ידיעות על האמונות של אנשי העיר, לרבות הנוהג לכתוב קללות ולערוך טקסי וודו". לדבריו, "בהיותה הכתובת הקדומה ביותר הידועה בארץ מסוג זה, יש להניח ששימשה דגם לסופרים וכוהנים נוספים בתקופות מאוחרות יותר ובמקומות שונים בארץ".

לדברי אלי שוקרון שניהל את החפירה: "מדובר בממצא חשוב שכן הוא מסייע לתארך את הממצאים ליד מעיין הגיחון לתקופת הברונזה התיכונה ב. ממצאים נוספים שנתגלו באזור מלמדים שהביצורים האדירים ליד הגיחון המשיכו להתקיים ברציפות עד המאה השמינית לפסה"נ, והם מעידים על עוצמתה וחוסנה של ירושלים הכנענית, וגם של ירושלים, בירת האימפריה הישראלית בימי דוד ושלמה, שהיתה עיר מבוצרת וכללה חומות שגובהן השתמר לגובה של שמונה מטר, ולרוחב של 3.5 מטר".