תעלומה בת 150 שנה: נמצא המחנה של מחריבי בית המקדש

הארכאולוג שמעון גיבסון מציע מיקום חדש לבסיס הלגיון העשירי בעיר העתיקה • רחוב משופע ושני קירות מן החפירות בשנות ה-70 מתווים פינה וגבול מערבי באורך כ-285 מטרים

מגדל דוד בירושלים , Shutterstock
מגדל דוד בירושלים | צילום: Shutterstock

פינת מחנה הלגיון הרומי זוהתה בירושלים: הארכאולוג שמעון גיבסון זיהה את הפינה הדרום-מערבית של מחנה הלגיון העשירי הרומי בירושלים, ומיקם את גבולו המערבי לאורך כ-285 מטרים. לטענתו, שני קירות הנפגשים בזווית ישרה ורחוב משופע שהתגלה בחפירה בשנות ה-70 מגדירים את הפינה ואת חזית המחנה.

השטח מצוי לצד החומה המערבית של העיר העתיקה, מדרום למצודה המודרנית. גיבסון מתארך את המחנה לשנים 70-130 לספירה, בהתבסס על סוגי כלי חרס הממשיכים עד ימי הקיסר הדריאנוס. ממצאיו ומסקנותיו הוצגו במאמר שפרסם בכתב העת Journal of Roman Archaeology.

מתחת לרגליים: נחשפו גבולות מחנה הלגיון הרומי | צילום: Journal of Roman Archaeology

בחפירה המקורית בשנות ה-70 כבר הבינו שהרחוב נסלל לאחר שנת 70 לספירה, בשל האבנים בשימוש חוזר והחרסים שמתחתיו, אך לא ידעו לקבוע מתי בדיוק - משום שכלי החרס קוטלגו אז תחת הגדרה רחבה מדי שלא אפשרה למקד אותם לעשור מסוים. כיום ידוע שכלים מסוג זה יוצרו עד סביבות שנת 130 לספירה (ימי הקיסר הדריאנוס), נתון שממקם את סלילת הרחוב בדיוק בשנים שבהן התבסס הלגיון בעיר.

(הלגיון העשירי הושאר בירושלים כדי להחזיק בעיר לאחר שהמצביא טיטוס החריב אותה בשנת 70 לספירה, ושהה בה כ-200 שנה - אך במשך מאה וחמישים השנים האחרונות לא הצליחו הארכאולוגים להסכים היכן בדיוק שכן המחנה שלו).

גיבסון מעגן את קו הגבול המערבי באמצעות קישור הציר הדרום-מערבי לנקודת ייחוס בצפון: אחד ממגדלי הורדוס שנותר בתוך המצודה משום שטיטוס הורה להשאירו כאנדרטה לניצחון. לדבריו, הבסיס לטיעון נשען על חפירה שלא פורסמה משנים 1975-1978 בניהולו של הארכאולוג מגן ברושי.

איור חומות העיר ירושלים בימי בית ראשון | צילום: ליאונרדו גורביץ, ארכיון עיר דוד

בחפירה זו תועד רחוב עולה באורך 38 מטרים, התחום באבני גזית גדולות בשימוש משני מן החומות שנהרסו בשנת 70, ומסתיים בזוג תופי עמודים בשימוש משני. לצדם זוהו שני קירות מסיביים הנפגשים בזווית ישרה, שיסודותיהם נשענים על גדם מגדל שנהרס באותו חורבן. הרחוב נסלל לאחר הכיבוש הרומי, כפי שמעידים חומרי הבנייה בשימוש חוזר והקרמיקה שמתחתיו, המגבילה את מועד סלילתו ללא יאוחר מסביבות שנת 130 לספירה.

עולה הרגל מבורדו

טקסטים עתיקים עשויים לרמז על מהימנות הממצאים. יוספוס פלאביוס כתב כי המפקד הרומי החריב את ירושלים ואת מקדשה, אך הותיר את שלושת המגדלים הגבוהים ביותר וקטע מן החומה המערבית עבור המשמר שיישאר במקום. חוקרים מיקמו בדרך כלל את מחנה הלגיון על הגבעה המערבית - אזור הכולל את המצודה ואת הרבעים הארמני והיהודי של היום - אך הוצעו גם אתרים חלופיים, ויש שהעלו אפשרות שהיעדר הממצאים משקף פשוט את העובדה שלא שרדו במקום שרידים.

גיבסון קושר את השטח לתיאור של עולה רגל מהמאה הרביעית, הידוע כ"עולה הרגל מבורדו". עולה הרגל סיפר כי עלה אל ציון, עבר דרך חומה וראה את המקום שבו סבר שעמד ארמון דוד. גיבסון קושר את השטח לתיאור של נוסע נוצרי שהגיע לעיר בשנת 333 לספירה, הידוע כ"עולה הרגל מבורדו".

החרבת בית המקדש בירושלים | צילום: פרנצ'סקו הייז, שמן על קנבס, 1867

גיבסון מפרש עדות זו כתיאור של מבקר החוצה את הגבול הדרומי הנטוש של המחנה וניצב לצד יסודות ה"פרטוריום" (אזור המפקדה). באותה חפירה משנות ה-70 התגלה גם קבר תעלה עם שרידי אדם בלתי מזוהים ותשעה מסמרי ברזל גדולים מהסוג המקושר לצליבות. עם זאת, גיבסון ועמיתיו עדיין חוקרים אותם, והמאמר אינו מסיק מסקנות מהממצאים הללו.

התוכנית שמשרטט גיבסון מצביעה על בסיס גדול דיו עבור יחידה משמעותית, אך לא עבור לגיון מלא. הוא מעריך קיבולת של 1,800-2,200 חיילים, לעומת כ-5,000 איש ביחידה בתקן מלא. גיבסון מציע שירושלים שימשה כמטה ללגיון שכוחות המשנה שלו נפרסו ברחבי יהודה. חלקים מארמון הורדוס, ששימש משכן המושלים, שולבו בבסיס.

אם המחנה אכן היה ריבועי וכל צלע שלו השתרעה לאורך כ-285 מטרים, שטחו עמד על קצת יותר מ-80 דונם.

מהנדסי הלגיון בנו טרסות מאחורי קירות הפינה כדי לשאת מבנים גבוהים שאבדו מאז, ורשת הרחובות הפנימית שגיבסון משחזר חופפת לרחובות שעדיין נמצאים בשימוש מעל האתר - כך שתושבים ומבקרים צועדים כיום לאורך תוואי הרחובות של הלגיון העשירי ברחבי הרובע הארמני והרובע היהודי, מבלי לדעת שהמחנה נמצא ממש מתחת לרגליהם.

נראה שהחיילים כרו חומרי בנייה מן העיר הכבושה, וכאשר היחידה עברה מאוחר יותר לאילה שעל ים סוף (עקבה של ימינו) בסוף המאה השלישית, פעלו הרומאים לפי הנוהל הצבאי ופירקו את המחנה ביסודיות: הם עקרו את קורות העץ, שרפו את מה שלא ניתן היה לשנע והפילו את הקירות. מדרונות פסולת של רעפי גג הנושאים חותם של הלגיון מחוץ לחומה מפורשים כפסולת מן הפירוק או מפינוי קרקע מאוחר יותר.

גיבסון מדגיש כי המתווה הריבועי נותר השערה, וכי טווח התיארוך משתרע על פני כשישה עשורים. הוא מוסיף כי הוצעו תוואים מתחרים לגבול הדרומי, ומציין כי בחינה ישירה של התוכנית תדרוש חפירה מתחת לאחד האזורים הבנויים בצפיפות הרבה ביותר בעיר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר