אישה קשישה שנקברה לפני כ-7,000 שנה במזרח הונגריה עם כלי אבן מלוטשים, מנחות שהיו שמורות כמעט תמיד לגברים, מאלצת את החוקרים לחשוב מחדש על תפקידי מגדר בתקופה הנאוליתית. גם העצמות שלה מצטרפות לתמונה: סימני השחיקה בהן קרובים יותר לאלה של הגברים בקהילה מאשר לאלה של הנשים.
הממצא הוא חלק ממחקר חדש שפורסם בכתב העת American Journal of Biological Anthropology, בהובלת האנתרופולוג סבסטיאן ויוט מהמרכז הלאומי למחקר מדעי בצרפת.
125 שלדים, שני בתי קברות
החוקרים בחנו 125 שלדים של מבוגרים משני בתי קברות במישור ההונגרי. הראשון, פולגאר-פרנצי-האט, פעל בערך בין 5300 ל-5000 לפני הספירה. השני, פולגאר-צ'וסהלום, פעל כמה מאות שנים מאוחר יותר, בקירוב בין 4800 ל-4650 לפני הספירה.
השיטה שילבה שני סוגי ראיות. הראשון הוא טקסי הקבורה: באיזו תנוחה הונחה הגופה ומה הונח לצדה. השני הוא סמני פעילות בשלד, כלומר שינויים זעירים בעצמות שנוצרים מתנועות שחוזרות על עצמן במשך שנים. הסמנים האלה מאפשרים לשחזר במה אדם עבד בחייו.
הכלל: גברים מימין, נשים משמאל
בצ'וסהלום הדפוס היה ברור. גברים נקברו על צדם הימני, לעיתים קרובות עם כלי אבן מלוטשים, ונשים נקברו על צדן השמאלי. גם השלדים הראו חלוקת עבודה. אצל הגברים בשני האתרים נמצאו פגיעות חוזרות בזרוע הדומיננטית, שמתאימות לפעולות כמו הטלה או עיבוד אבן ועץ, וסמני כריעה היו נפוצים אצלם יותר.
אבל הכלל לא היה מוחלט. במחקר תועדו שבע קבורות שחרגו מהדפוס, שתיים של גברים וחמש של נשים.
האישה שלא התאימה לתבנית
הבולטת מכולן היא האישה הקשישה. היא האישה היחידה בבית הקברות שלה שנקברה עם כלי אבן מלוטשים, והעצמות מחזקות את מה שמרמזות המנחות. דפוס השחיקה בבהונות שלה, שנוצר מכריעה ממושכת, דומה יותר לזה של הגברים באתר.
לפי החוקרים, הממצאים מראים שנשים יכלו לקחת על עצמן תפקידים שנחשבו גבריים. לדבריהם, תפקידי המגדר בחברה החקלאית המוקדמת היו גמישים ועוצבו בידי כמה גורמים במקביל. ויוט הוסיף שייתכן שמדובר באנשים שמסלול חייהם פשוט לא תאם את התבנית ה"אידיאלית" של הקהילה.
מה המחקר לא אומר
החוקרים נזהרים במסקנות. ויוט הדגיש שאין ראיה ברורה לכך שהאישה מילאה תפקיד חברתי ייחודי, למשל של שאמאנית. טקסי קבורה הם עניין מורכב, ומנחה אחת לא מספרת את כל סיפור החיים.
ובכל זאת, התמונה הכללית מעניינת. מהמחקר עולה שבקהילות האלה היו קטגוריות מגדר מוכרות וחלוקת עבודה ברורה, אבל היה בהן גם מקום לחריגים. הקהילה לא דחקה אותם לשוליים, אלא קברה אותם לפי מה שעשו בחייהם.
