בלב סהרה המערבית, הרחק מיישובים ומדרכים מוכרות, ניצב במשך אלפי שנים מבנה אבן יוצא דופן: תל סגלגל שממנו יוצאות שתי זרועות ארוכות, המזכירות אנטנות ענקיות. במשך שנים ידעו החוקרים לתאר את צורתו, אך לא הצליחו לקבוע בוודאות למה שימש ומתי נבנה. כעת, מחקר חדש מספק לראשונה תשובה מבוססת לאחת השאלות המרכזיות סביבו.
המחקר, שפורסם ב־20 באוקטובר בכתב העת המדעי African Archaeological Review, מאשר כי המבנה שימש לקבורה לפני יותר מ־4,000 שנה. צוות חוקרים בהובלת הארכאולוג חואקים סולר מאוניברסיטת חירונה בספרד הצליח לתארך ישירות את השרידים שנמצאו בתוכו, ובכך לספק את התיארוך המוחלט הראשון למבנה מסוג זה בסהרה האטלנטית.
המונומנט, השוכן סמוך לערוץ הנחל היבש לואש אל־טלי, משתרע לאורך 54.5 מטרים. במרכזו תל אבן סגלגל באורך 12.5 מטרים וברוחב עשרה מטרים, ומקצותיו נמשכות שתי שורות של אבני גיר לכיוון מזרח. השלוחות מתרחקות מעט זו מזו, ובהמשך מתקרבות מחדש, אך אינן נפגשות. את כל המבנה הקימו מאבנים מקומיות, ללא טיט או חומרי חיבור.
מה הסתתר מתחת ללוחות האבן?
החפירה בוצעה באפריל 2018, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת חירונה ואנשי משרד התרבות הסהרוואי. במשך ארבעה ימים חשפו החוקרים רק חלק מתל האבן, כדי לתעד את מבנהו מבלי לפגוע שלא לצורך בשאר המונומנט. מתחת לשכבת האבנים החיצונית התגלו לוחות גיר גדולים, שכיסו חלל קבורה.
מתחת ללוחות נמצאו שרידי אדם יחיד, שמת על פי הערכת החוקרים בגיל 25 עד 35. הוא הונח על גבו, כשראשו לכיוון דרום ורגליו כפופות לצד מערב. הגופה הונחה ישירות על הקרקע הטבעית, ללא חפירת בור קבורה נפרד. מצב העצמות היה ירוד כל כך, עד שלא ניתן היה לקבוע אם מדובר בגבר או באישה.
לצד השרידים נמצאו ארבעה חרוזים קטנים ועגולים מקליפת ביצת יען, שככל הנראה היו חלק מתכשיט שענד הנקבר. אלה היו החפצים היחידים שהתגלו בקבורה. למרות ממדיו החריגים של המבנה שמעליהם, החוקרים לא מצאו במקום אוצרות, כלי נשק או חפצים נוספים שיכלו להעיד על זהותו של המת.
הבדיקה שנכשלה - והפתרון שהגיע שבע שנים לאחר מכן
אף ששרידי האדם התגלו כבר בשנת 2018, החוקרים לא הצליחו בתחילה לקבוע את גילם. שתי בדיקות פחמן־14 נכשלו משום שהעצמות כמעט לא הכילו קולגן, חלבון המשמש בדרך כלל לתיארוך שרידים אורגניים. תנאי המדבר הקיצוניים פגעו בשימורו לאורך אלפי השנים.
בשנת 2025 החליט הצוות לנסות שיטה אחרת: בדיקת הביו־אפאטיט, המרכיב המינרלי של העצם. שתי דגימות נשלחו למעבדה, והתוצאות הצביעו על טווח של 4,417 עד 4,100 שנים לפני שנת 1950, נקודת הייחוס המקובלת בתיארוך ארכאולוגי. ההתאמה בין שתי הבדיקות חיזקה את הביטחון בממצאים.
התוצאות מוכיחות לראשונה, באמצעות קבורה ותיארוך ישיר של השרידים, כי מבני האבן בעלי ה"אנטנות" בסהרה המערבית אכן שימשו למטרות קבורה. הן גם מאפשרות למקם את המבנה במסורת הקבורה הפרהיסטורית של האזור, לקראת סופה של התקופה הנאוליתית המאוחרת.
למה ה"אנטנות" פונות מזרחה?
אלא שחלק מהתעלומה עדיין לא נפתר. שתי זרועות האבן פונות לכיוון של 102 מעלות ביחס לצפון הגיאוגרפי, כלומר כ־12 מעלות דרומית למזרח המדויק. כיוון דומה תועד גם במונומנטים אחרים מהטיפוס הזה, אך החוקרים אינם יודעים מדוע נבחר.
מחקרים קודמים העלו אפשרות שהכיוון קשור לתצפיות אסטרונומיות או לסמליות דתית, אולם המחקר הנוכחי אינו מספק ראיות שיאפשרו לקבוע זאת. גם הקרבה לאתר אמנות סלע ובו יותר מ־2,000 דמויות חקוקות אינה מוכיחה קשר ישיר בין יוצרי החריטות לבין האדם שנקבר במונומנט.
כך, אחרי יותר מארבעת אלפים שנה, החוקרים יודעים לראשונה למה שימש לפחות אחד ממבני ה"אנטנות" המסתוריים בסהרה ומתי התקיימה בו קבורה. אבל מדוע השקיעו הבונים בהקמת שתי שלוחות אבן כה ארוכות, ולמה כיוונו אותן דווקא לשם? על השאלה הזאת המדבר עדיין שומר את סודו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו