תואם לברית החדשה: חפירה ארכאולוגית חסרת תקדים המתנהלת בעומק רצפת כנסיית הקבר הקדוש (הידועה בקרב הנוצרים האורתודוקסים כ"כנסיית התחייה") ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה בירושלים, חשפה מכלול יוצא דופן של נוף קבורה קדום מהמאה הראשונה לספירה. בין הממצאים שהועלו ממעמקי האדמה: מחצבת אבן נטושה, חלקות חקלאיות מעובדות, עדויות ברורות לקיומו של גן מטופח וחדרי קבורה החצובים ישירות בסלע הטבעי.
התמונה הארכאולוגית והגיאוגרפית העולה מן השטח מתיישבת באופן מפתיע ומעורר השתאות עם התיאורים המופיעים בברית החדשה אודות סביבת הצליבה והקבורה של ישוע מנצרת - דמות שרוב מוחלט של ההיסטוריונים המודרניים תמימי דעים כי הייתה דמות היסטורית ממשית שפעלה בארץ ישראל והוצאה להורג בצליבה בידי הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס.
עם זאת, צוות החוקרים הבינלאומי מקפיד לצנן את ההתלהבות הדתית וממהר לסייג: בידי המדענים אין כל הוכחה ישירה או כתובת המקשרת את החללים שנחשפו לקברו של ישוע, והנתונים עדיין עוברים בדיקות מעבדה ותיארוך קפדניים.
תואם את המקורות
החפירות, שהחלו בשנת 2022 בעקבות עבודות שימור והחלפת מרצפות האבן השחוקות של המבנה, הפכו במהרה לפרויקט מחקר מקיף בהובלתה של הארכאולוגית פרופ' פרנצ'סקה רומנה סטאזולה מאוניברסיטת "לה ספיאנצה" ברומא.
לפי דיווחי החוקרים, השילוב שנחשף מתחת למבנה - מחצבה, שטחי חקלאות, גן וקברים - משקף במדויק את המאפיינים של אזורי קבורה יהודיים קדומים שהשתרעו מחוץ לחומות ירושלים בתקופה הרומית הקדומה. הממצאים מצטלבים עם שורה של מקורות נוצריים מוקדמים.
1. הגן של יוחנן: בבשורה על פי יוחנן נכתב במפורש כי בסמוך למקום הצליבה שכן גן, ובתוך אותו גן ניצב קבר חדש. חפירותיה של סטאזולה מצביעות על כך ששטח חקלאי מעובד חצץ בעבר בדיוק בין גבעת הגולגולתא(אתר הצליבה המסורתי) לבין מתחם הקברים.
2. עקבות חקלאיים: צוות הארכאולוגים זיהה מתחת לרצפה שרידים בוטניים של עצי זית וגפנים, אותם מקשרים החוקרים בזהירות לסביבות שנת 33 לספירה - התקופה המיוחסת במסורת הנוצרית ובמחקר ההיסטורי למותו של ישוע.
3. קברים חצובים בסלע: הבשורות על פי מתי, מרקוס ולוקאס מתארות כולן את קברו של ישוע כחדר קבורה שנחצב בסלע. הקברים שנחשפו תחת הכנסייה תואמים לחלוטין את סגנון החציבה והקבורה הזה.
4. מחוץ לחומות העיר: באיגרת אל העברים מצוין כי ישוע סבל והומת "מחוץ לשער העיר". המיקום הארכאולוגי של האתר בעת העתיקה אכן שכן מעבר לחומה הראשונה והשנייה של ירושלים באותה תקופה, בדיוק באזור שיועד למחצבות ולקבורה.
מה הקשר בין מחצבה נטושה לגן פורח ולקברים?
בירושלים של ימי בית שני (המאה הראשונה לספירה), ההלכה היהודית והחוק הרומי אסרו בתוקף על קבורת מתים בתוך תחומי העיר המוקפת חומה. באותם ימים, האזור שבו עומדת כיום כנסיית הקבר היה שטח פתוח מחוץ לחומות.
בתחילה פעל במקום אתר חציבה של אבני בניין לבנים. לאחר שננטשה המחצבה, ניצלו התושבים את המפלסים והקרקע העמוקה שנוצרה כדי לשתול מטעים חקלאיים, כרמי גפנים ועצי זית ("הגן"). במקביל, המצוקים והסלעים שנותרו זקופים סביב המחצבה שימשו כר נח לחציבת מערות קבורה משפחתיות עבור עשירי ירושלים.
התגלית הארכאולוגית מוכיחה מעל לכל ספק שהאתר שעליו נבנתה הכנסייה במאה הרביעית אכן שמר על התוואי הגיאוגרפי והאותנטי שתואר בבשורות.
מה מספרים הטקסטים?
ההצלבה בין כתבי הקודש הנוצריים לממצאים שנחשפו בחפירות מעלה שורה של התאמות גיאוגרפיות ונופיות מרתקות, גם אם אינן מהוות הוכחה מדעית ישירה לקברו של ישוע.
כך למשל, הבשורה על פי יוחנן מציינת כי "במקום אשר נצלב היה גן", תיאור המשתלב היטב עם שרידי האדמה המעובדת, החלקות החקלאיות ועקבות עצי הזית והגפנים שנמצאו בשטח, אף שאלו אינם נושאים שיוך שמי מפורש. בדומה לכך, האזכור באיגרת אל העברים שלפיו ישוע עונה "מחוץ לשער" זוכה לאימות גיאוגרפי מובהק בזכות שרידי המחצבה הנטושה ומתחם הקבורה מהמאה הראשונה לספירה, אשר שכנו מחוץ לתוואי חומות ירושלים באותה עת.
לבסוף, תיאורי הבשורות של מתי, מרקוס ולוקאס בדבר חדר קבורה חדש החצוב בסלע מתיישבים עם מערות הקבורה הטבעיות שנחשפו תחת יסודות המבנה, הגם שהארכאולוגיה אינה יכולה לאמת כי חלל מסוים היה שייך ליוסף הרמתי או עמד ריק בעת השימוש.
היסטוריה סוערת
מתחם כנסיית הקבר נחשב לאתר הקדוש ביותר בעולם עבור מאות מיליוני מאמינים נוצרים. הכנסייה המקורית נבנתה במאה הרביעית ביוזמת הקיסר הרומי קונסטנטינוס הגדול (בעקבות מסעה של אמו, הלנה, שזיהתה את המקום), ונחנכה רשמית בשנת 335 לספירה.
לאורך כמעט 1,700 שנות קיומו עבר המבנה תהפוכות דרמטיות, נזקים כבדים ושיקומים חוזרים ונשנים.
החורבן של 1009: הכנסייה ספגה הרס כמעט מוחלט בהוראתו של הח'ליף הפאטימי אל-חאכים באמר אללה (שכונה "הח'ליף המשוגע"), שציווה לנתץ את המבנה עד היסוד ולפגוע בסלע הקבר עצמו. המבנה שוקם באופן חלקי רק עשרות שנים לאחר מכן.
הבנייה הצלבנית ב-1099: לאחר כיבוש ירושלים בידי הצלבנים, אוחדו כל הקפלות והאתרים ההיסטוריים תחת קורת גג אחת של בזיליקה רומנסקית רחבת ידיים, המהווה את הבסיס למבנה המוכר כיום.
במשך למעלה מ-200 שנה כמעט שלא התאפשר לבצע במקום עבודות שיפוץ, שימור או מחקר ארכאולוגי. הסיבה לכך היא הסכם ה"סטטוס קוו" הנוקשה והרגיש בין שש העדות הנוצריות החולקות את ניהול האתר (ובהן היוונים-אורתודוקסים, הקתולים-פרנציסקנים, הארמנים, הקופטים, הסורים והאתיופים). כל עדה חששה בקנאות כי כל שינוי במרצפות, בעמודים או בחלל התת-קרקעי יפגע בזכויותיה ההיסטוריות.
הסכר נפרץ רק בשנת 2016, כאשר העדות הגיעו להסכמה היסטורית על הצורך הדחוף בשיקום האדיקולה (מבנה הקבר המרכזי), ולאחר מכן אישרו את שיקום הרצפות שהחל ב-2022. הסכם זה הוא שהעניק לארכאולוגים, לראשונה בעידן המודרני, חלון הצצה נדיר אל השכבות העתיקות ביותר הקבורות תחת הבזיליקה.
המדע מול האמונה
למרות ההתרגשות העולמית הרבה, החוקרים בראשות פרופ' סטאזולה חוזרים ומדגישים את גבולות המחקר הארכאולוגי.
באתר לא נמצאה שום כתובת חקוקה, חותם, גרפיטי מוקדם או עדות טקסטואלית הקושרת חדר קבורה ספציפי לישוע מנצרת. בנוסף, אין כל ראיה ארכאולוגית לכך שהקבר היה בבעלותו של יוסף הרמתי - הדמות המקראית המתוארת בבשורות כחבר סנהדרין עשיר שתרם את חלקת קברו הפרטית והחדשה לצורך קבורת ישוע טרם כניסת השבת. כמו כן, שרידי הגפנים ועצי הזית שנמצאו טרם עברו תיארוך פחמן-14 מעבדתי מוחלט, וקביעת גילם המדויק לשנת 33 לספירה היא בשלב זה הערכה כרונולוגית ולא ודאות כימית.
החפירות מתחת לכנסיית הקבר אינן פותרות את שאלת האמונה ואינן מספקות "הוכחה מדעית" לתחיית ישוע או למיקומו המדויק של הקבר הקדוש. אולם חשיבותן העצומה טמונה במקום אחר - הן מוכיחות כי המסורת הנוצרית בת אלפי השנים לא נולדה בחלל ריק, אלא צמחה מתוך נוף גיאוגרפי ממשי של מחצבה, כרמים וקברים ששכנו מחוץ לחומות ירושלים בדיוק בתקופה שבה שינה המטיף הגלילי את פני ההיסטוריה.
בימים אלה ממתינים צוותי המחקר לתוצאות בדיקות המעבדה המלאות, שישפכו אור נוסף על אחת מפיסות האדמה המסקרנות והרגישות ביותר בעולם.
