"המומיה הצורחת": חוקרים פענחו תעלומה בת 3,000 שנה

תעלומה ארכיאולוגית ומדעית בת כמעט מאה שנה הגיעה לסיומה: צוות חוקרים מאוניברסיטת קהיר פענח את הסיבה המפתיעה להבעת הפנים המעוותת והמבועתת של "האישה הצורחת" - מומיה מצרית בת 3,000 שנה שהתגלתה עם פה פעור לרווחה.

באמצעות "נתיחה דיגיטלית" מתקדמת, שכללה סריקות CT, צילומי רנטגן ומיקרוסקופיית אלקטרונים, הגיעו המדענים למסקנה כי הבעת הפנים הייחודית משקפת עווית גוויה (Rigor mortis) מיידית וקיצונית שהתרחשה ברגע המוות עצמו. הממצאים המלאים של המחקר פורץ הדרך פורסמו בכתב העת המדעי Frontiers in Medicine.

המנגנון הביולוגי שמאחורי הפה הפעור

פרופ' סהר סלים, רדיולוגית מאוניברסיטת קהיר וראשת צוות המחקר, הסבירה את המנגנון המדעי שגרם לתופעה: ייתכן מאוד שהאישה מתה בצעקה מתוך כאב עז או ייסורים קשים. לפי דיווח באתר GB News, החונטים המצרים הגיעו לטפל בגופה בטרם השרירים התרפו באופן טבעי, ועבדו על גוף שהיה נעול לחלוטין בעווית שלאחר המוות. מכיוון שלא יכלו פיזית לסגור את הלסת הנוקשה, מנח הצעקה השתמר באופן מוחלט לאורך אלפי שנים.

שרידיה של האישה התגלו לראשונה בשנת 1935 במהלך חפירות בקברו של האדריכל המלכותי סננמוט בלוקסור, אחד האנשים החזקים, המשפיעים והמקורבים ביותר למלכות במצרים העתיקה במאה ה-15 לפנה"ס. הבדיקות המורפולוגיות וההדמיות המודרניות העלו את הנתונים הבאים:

1. פרופיל המנוחה: אישה בגובה כ-1.50 מטר, אשר הלכה לעולמה כפי הנראה בגיל 48 כשהיא סובלת מדלקת מפרקים קלה בעמוד השדרה.
2. חניטה במעמד גבוה: בניגוד לסברות מוקדמות כי הקבורה נעשתה ברשלנות, התגלה כי הגופה הוכנה בקפידה רבה ונחנטה בחומרים יקרים ביותר שיובאו מחו"ל, בהם לבונה ושרף ערער.
3. פאה מפוארת: על ראשה של המומיה נמצאה פאה מורכבת שנטוותה מסיבי דקל, נצבעה בחינה אדמדמה ובאבקת קריסטוליט יוקרתית.
4. חריגה מול מנהגי החניטה: איבריה הפנימיים של האישה לא הוצאו מגופה והחונטים נמנעו מביצוע החתך הבטני המקובל - ממצא שמחזק את ההשערה כי הצוות הרפואי עבד במהירות חריגה מול גופה שנלכדה בעווית מוות קשיחה.

עונש מוות או מאהבת של משה?

לצד הממצאים הפיזיולוגיים, המחקר בחן גם תרחישים חלופיים. לפי דיווח ביומון הרוסי Komsomolskaya Pravda, החוקרים בוחנים את האפשרות שהאישה נקברה בעודה בחיים כעונש - תרחיש שיכול להסביר את האיברים השלמים, השיניים שנשברו ממש בסמוך למוות, והבעת האימה שנקפאה על פניה.

במקביל, הועלתה השערה היסטורית ספקולטיבית מצד חוקרים עצמאיים, המנסים לקשר את האישה לאדריכל סננמוט ולתקופת המלכה חתשפסות, ואף מציעים תאוריות מקשרות ליציאת מצרים. עם זאת, בקהילה המדעית מדגישים כי טענות היסטוריות אלו נותרות בגדר השערה בלבד, בעוד שהסריקות הרפואיות מוכיחות מעל לכל ספק מנגנון מוות פיזיולוגי נדיר.