תגלית המצמררת: נחשף הסוד האפל של האצטדיון הרומי בטורקיה

העיר פרגה הייתה אחד המרכזים העירוניים הבולטים בדרום טורקיה בתקופה הרומית.במאה ה-2 לספירה הוקם בה אצטדיון ענק שנועד לתחרויות אתלטיקה ואירועים קהילתיים, אך מחקר חדש שפורסם ב-Oxford Journal of Archaeology חושף כי לקראת סוף התקופה הרומית (המאה ה-3 עד ה-6 לספירה), טעם הקהל השתנה - והאדריכלים נקראו לבצע התאמות.

במקום להרוס את המבנה הקיים, הרומים בחרו בגישה "כלכלית" של שדרוג תשתיות. הארכיאולוגים, בראשות סדף צ'וקאי קפצ'ה מאוניברסיטת איסטנבול, זיהו תוספות מבניות שנועדו להגן על הקהל ולאפשר את קיום מופעי ה-Damnatio ad Bestias (הוצאה להורג על ידי חיות טרף).

הממצא המרתק ביותר הוא מערך של חמישה שערים סמוכים זה לזה, שזכו לכינוי "דלתות המוות". על פי החוקרים, שערים אלו שימשו לשחרור מבוקר וסימולטני של חיות טרף - כמו אריות ונמרים - אל תוך הזירה. מדובר בסידור ייחודי שאינו מוכר מאמפיתיאטרונים רומיים אחרים, מה שהופך את האתר בפרגה ליוצא דופן.

"האצטדיון בפרגה משמש כמטאפורה לערכים המורכבים של רומא העתיקה: חברה שהייתה אחראית לחדשנות טכנולוגית מדהימה לצד אלימות בלתי אנושית", אומרים החוקרים.

השדרוג לא כלל רק את דלתות השחרור. הארכיאולוגים מצאו ראיות נוספות התומכות בשימוש החדש של האתר. במות מוגבהות נועדו להבטיח שחיות הטרף לא יזנקו אל עבר המושבים של אלפי הצופים.חללים סגורים מתחת ליציעים ששימשו ככל הנראה להחזקת החיות והאסירים לפני המופע. בנוסף, נמצאו באתר עצמות בעלי חיים ואיקונוגרפיה (סמלים ותבליטים) הקשורים לקרבות גלדיאטורים.

הממצאים בפרגה מדגישים את המעבר התרבותי של האימפריה הרומית המאוחרת - תקופה של שינויים דתיים (עליית הנצרות) ופוליטיים, שבה השעשועים הפכו לקיצוניים ואלימים יותר ככל שהאימפריה התקרבה לקריסתה.

Damnatio ad Bestias(בעברית:"הוצאה להורג על ידי חיות") נחשב לאחד העונשים האכזריים והמשפילים ביותר במשפט הרומי.הוא לא נתפס רק כעונש מוות,אלא כטקס ציבורי שנועד להפגין את כוחה של האימפריה ואת השלטון המוחלט של האדם (והקיסר) על הטבע ועל פורעי החוק.

המונח מתייחס לסוג של השמדה. הנידון למוות הושלך לזירה כדי להיטרף על ידי חיות פרא (אריות, נמרים, דובים או פילים). בעיקר נידונו למוות כזה פושעים חמורים, שבויי מלחמה, עבדים מורדים ונוצרים (בתקופות הרדיפה). בניגוד לגלדיאטורים, לנידונים בשיטה זו לא היה סיכוי לשרוד. הם לרוב היו לא חמושים, לעיתים קשורים לעמוד או מוצבים בתוך מיצגים "תיאטרליים" ששחזרו מיתוסים טרגיים.

המטרה הייתה הרתעה מקסימלית ושעשוע להמונים. הרומים ראו בזה "צדק פואטי" - מי שבגד בחברה האנושית, מאבד את הזכות להגנה מהטבע הפראי.

מתחת לרצפת הזירה של הקולוסיאום שכנה מערכת תת-קרקעית של מנהרות וכלובים. היו כ-28 מעליות עץ שהופעלו על ידי גלגלות וחבלים (על ידי עבדים). המעליות העלו את החיות המורעבות מהמרתף ישירות למפלס הזירה. החיות לא הופיעו דרך השער הראשי, אלא הגיחו בפתאומיות מתוך רצפת העץ של הזירה דרך דלתות נסתרות, מה שיצר אפקט של הפתעה ופחד בקרב הנידונים למוות והנאה בקרב הקהל.

הממצא בפרגה עם חמש הדלתות הסמוכות מעניין במיוחד כי הוא מראה התאמה מקומית ייחודית, אך יש דוגמאות דומות באתרים נוספים. האמפיתיאטרון באל-ג'ם (טוניסיה) הוא אחד השמורים בעולם. ניתן לראות בו עד היום את המנהרה המרכזית שדרכה הובלו החיות בכלובים על גבי מסילות אל מרכז הזירה. גם הארנה של נים (צרפת), שם נמצאו תעלות ניקוז ומחסומים שהוגבהו במיוחד כדי למנוע מחתולים גדולים (כמו נמרים) לזנק אל יציעי המכובדים בזמן ההוצאות להורג.