תגלית פורצת דרך: השלד השלם ביותר של תינוק ניאנדרטלי בן שנה שנמצא אי פעם חושף מסלול התפתחות ייחודי של הדודן האנושי הקרוב שלנו. חוקרים מהקריה האקדמית אונו ומאוניברסיטת בר-אילן, ושותפים נוספים מהארץ ומהעולם, ערכו מחקר נרחב על שלד שלם של תינוק ניאנדרטלי ממערת עמוד בגליל.
במחקר, שכלל גם המחשה תלת ממדית של הפעוט, הסתבר כי השלד העתיק שופך אור חדש על הביולוגיה של הניאנדרטליים ועל ההבדלים היסודיים בינם לבין האדם המודרני.
בפרסום מציינים החוקרים את פרטיו של השלד, "עמוד 7". הממצאים מציגים לראשונה תמונה מקיפה של ההתפתחות הגופנית בגיל הינקות אצל ניאנדרטליים, וחושפים הבדלים יסודיים במסלול ההתפתחות לעומת האדם המודרני (Homo sapiens).
התברר כי בדומה לגולגולת, גם יתר חלקי השלד מציגים מאפיינים ניאנדרטליים מובהקים כבר בגיל הינקות. השינויים האלו מצביעים על פי החוקרים על עדות להבדלים אנטומיים עמוקים בין הניאנדרטליים להומו-סאפיינס שמקורם ככל הנראה גנטי ולא סביבתי או התנהגותי.
בין המאפיינים הבולטים: עצמות גפיים מסיביות יותר מאשר אצל תינוקות בני זמננו, עצם בריח קמורה במיוחד, עצם שכמה בעלת צורה ייחודית, שקע על-אצטבולרי עמוק בעצם האגן, קצוות מעוגלים של עצם השוקה והיעדר סנטר. מכלול זה מאשש כי המורפולוגיה הניאנדרטלית מופיעה כבר בשלבים המוקדמים ביותר לאחר הלידה.
השלד הנדיר התגלה במסגרת חפירות מחודשות במערת עמוד, שבנחל עמוד בצפון, בתחילת שנות ה-90. החפירה נוהלה על ידי פרופ׳ ארלה הוברס מהאוניברסיטה העברית, פרופ׳ ביל קימבל מהמכון למוצא האדם ופרופ׳ יואל רק מאוניברסיטת תל אביב. את הממצא חשפה לראשונה טינה הייטאלה.
השרידים מתוארכים לגיל שבין שישה ל-14 חודשים בעת המוות, ולתקופה של בין 51 ל-56 אלף שנה לפני זמננו. השלד נמצא קבור בגומחה קטנה סמוך לדופן המערה.
החשיבות הרבה של השלד היא בכך שמתוך 111 ממצאים שלדיים שנמצאו מוצגים כאן לראשונה במלואם שרידי השלד הפוסט-קרניאלי (שלד הגוף), כהשלמה לממצאים הקרניאליים שתוארו במחקרים קודמים. כל שרידי האדם במערה, כעשרים פרטים בקירוב, שויכו לניאנדרטלים (Homo neanderthalensis).
המחקר הובל על ידי פרופ' אלה בין, ראש החוג לספורטתרפיה בפקולטה למקצועות הבריאות בקריה האקדמית אונו וד"ר אלון ברש מהפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי באוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף חוקרים נוספים מאוניברסיטת ת"א והעברית ומוסדות אקדמיים נוספים בעולם.
"זהו שלד יוצא דופן", אומרת פרופ' בין. "כל עצם שבדקנו, מעצם הבריח ועד השוקה, נושאת חתימה ניאנדרטלית. העובדה שההבדלים הללו מופיעים בגיל כה מוקדם מצביעה על כך שהם נטועים עמוק בביולוגיה, ולא תוצר של סביבה או התנהגות. עמוד 7 משנה באופן יסודי את הבנתנו את הילדות הניאנדרטלית".
"השחזור התלת-ממדי לא היה רק כלי המחשה, הוא אפשר את המחקר עצמו", אומר ד"ר ברש. "היכולת להרכיב את כל 111 הפריטים ולשחזר חלקים חסרים אפשרה לנו למדוד, להשוות ולנתח את השלד בדרכים שלא היו אפשריות בעבר".
אחד הממצאים המרכזיים הוא עדות לקצב גדילה גופני מהיר במיוחד. גודל הגוף ונפח המוח המשוער (כ-879 סמ״ק בממוצע) תואמים לאלה של תינוק מודרני המבוגר בכמה חודשים מגילו הדנטלי. פער זה בין בשלות השלד לבשלות השיניים מצביע על קצב גדילה מהיר יותר מזה המוכר באדם המודרני. דפוס דומה נמצא גם בתינוקות ניאנדרטליים נוספים, ומרמז על אסטרטגיית התפתחות ייחודית למין כולו.
קצב גדילה זה, בשילוב עם התפתחות מוח מואצת, מצביע על דרישות אנרגטיות גבוהות במיוחד -ממצא בעל השלכות להבנת צורכי המחיה של הניאנדרטליים.
"הם לא היו פשוט גרסה קדומה שלנו", מדגישה פרופ’ בין. "הם התקדמו במסלול חיים שונה מהותית משלנו כבר מרגע הלידה. מה שאנו רואים בעמוד 7 אינו עיכוב או חיסרון, אלא אסטרטגיה אחרת, שככל הנראה הייתה מותאמת לסביבה הקשה שבה הם חיו. התינוק הזה פותח לנו חלון להבנת ההשקעה של הניאנדרטליים בצאצאיהם".
הישג מתודולוגי מרכזי במחקר הוא השחזור התלת-ממדי המלא של השלד. באמצעות סריקות מיקרו-CT ומידול דיגיטלי מתקדם נבנה מודל וירטואלי שלם של עמוד 7. חלקים חסרים הושלמו באמצעות שיקוף אנטומי, וכל העצמות מוקמו לפי קריטריונים אוסטאולוגיים סטנדרטיים. התוצאה היא המודל הדיגיטלי המפורט ביותר עד כה של תינוק ניאנדרטלי בגיל זה.
כאמור, ההערכה לקצב הגדילה המואץ אוששה באמצעות ניתוח שיניים מפורט שבוצע על ידי פרופ’ כריסטופר דין וד"ר אדלין לה קאבק. באמצעות היסטולוגיה של האמייל ודימות קרני רנטגן בסינכרוטרון, הוערך הגיל הדנטלי של עמוד 7 בכ-5.5 עד 6.8 חודשים - צעיר משמעותית מהגיל המשתמע מהשלד ומהמוח.
המחקר משלב את עמוד 7 במסגרת השוואתית רחבה עם תינוקות וילדים ניאנדרטליים נוספים, ומציג רצף התפתחותי מלידה ועד גיל ההתבגרות. הדפוס האחיד של גדילה מואצת מחזק את ההבנה שמדובר בתכונה ביולוגית של המין ולא בשונות בין פרטים.
"עמוד 7 אינו מקרה יחיד", מסכמת פרופ' בין. "כאשר משווים אותו לפעוטות ניאנדרטליים אחרים כמו דדרייה 1 ורוק דה מרסל, מתקבל אותו דפוס - גדילה מהירה יותר של הגוף והמוח. הבנת הדפוס הזה חיונית להבנת מי היו הניאנדרטליים וכיצד הסתגלו לסביבתם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו