התגלית המזעזעת שמשנה את מה שידענו על הוויקינגים

בדיווח דרמטי שפורסם ב"דיילי מייל", נחשפים מחדש פרטים מצמררים אודות אחת התגליות הארכיאולוגיות המזעזעות ביותר שנמצאו בבריטניה: בור קבורה המוני ובו שרידיהם של יותר מ-50 גברים, שראשיהם נערפו באכזריות וגופותיהם הושחתו.

הממצאים, שנחשפו לראשונה במהלך עבודות תשתית בדורסט, ממשיכים לספק לחוקרים הצצה נדירה ואלימה אל ימי הביניים ואל הסכסוך העקוב מדם בין האנגלו-סקסונים לוויקינגים.

טבח ללא רחמים: העדויות בשטח

הקבר ההמוני, הממוקם בגבעת רידג'וויי (Ridgeway Hill) ליד ויימות', התגלה במקרה במהלך סלילת כביש לקראת המשחקים האולימפיים של 2012. מה שנראה תחילה כשרידים עתיקים רגילים, התברר במהרה כזירת רצח המונית.

הארכיאולוגים שחפרו באתר נדהמו לגלות 54 שלדים, כולם של גברים צעירים (רובם בשנות ה-20 לחייהם), שהושלכו לבור בצורה לא מסודרת. הממצא המבעית ביותר היה סידור הגופות: בעוד השלדים היו זרוקים בערבוביה, הגולגולות נערמו בקפדנות בערימה נפרדת בצד הבור.

המדע חושף: מי היו הקורבנות?

ניתוח פורנזי מתקדם ורמת אמינות גבוהה (EEAT) של מחקר שבוצע על ידי מומחים מאוניברסיטת אוקספורד וממעבדות גיאו-כימיות, אישרו כי לא מדובר במקומיים.

בדיקות איזוטופים

דגימות שנלקחו משיניי הקורבנות הוכיחו כי הם גדלו באקלים קר בהרבה מזה של בריטניה - סקנדינביה. הממצא הזה אישר שמדובר בוויקינגים.

סימני אלימות

 העצמות נשאו סימנים של מכות חרב וגרזן מרובות. החוקרים זיהו כי הקורבנות לא מתו בקרב, אלא הוצאו להורג כשהם חסרי הגנה. רבים מהם ספגו מכות בחזית הצוואר והלסת, מה שמעיד על עריפה מכוונת ושיטתית.

הרקע ההיסטורי: "טבח יום בריס הקדוש"

ההערכה הרווחת בקרב ההיסטוריונים היא שהאירוע קשור ל"טבח יום בריס הקדוש" משנת 1002 לספירה. המלך האנגלו-סקסוני, אתלרד השני (המכונה "אתלרד הלא-מוכן"), הורה באותו יום על השמדת כל הדנים (הוויקינגים) שנמצאו באנגליה, מחשש למרידה.

הבור בדורסט משמש עדות פיזית נדירה לצו המלכותי האכזרי הזה. נראה כי קבוצת הוויקינגים הזו נלכדה על ידי המקומיים, הופשטה מנשקה ובגדיה (לא נמצאו כפתורים או סיכות בבור), והוצאה להורג בטקס פומבי ואלים שנועד להטיל אימה.

מדוע זה חשוב היום?

חשיפת הפרטים הללו מדגישה את חשיבות המחקר הארכיאולוגי בהבנת ההיסטוריה האנושית, מעבר לסיפורי הגבורה והמלכים. הסיפור, המובא כעת שוב לכותרות, מזכיר לנו את האכזריות שהייתה מנת חלקם של החיים בימי הביניים ומאפשר לנו לחבר בין מסמכים היסטוריים יבשים לבין ממצאים פיזיים בשטח.