פסיפס רומי מרהיב שהתגלה בבריטניה מספר גרסה אבודה של אחד הסיפורים המפורסמים ביותר של העת העתיקה - מותו של הקטור, גיבור טרויה, בידי אכילס היווני. מחקר חדש מראה שהפסיפס אינו מבוסס על האיליאדה של הומרוס, כפי שחשבו בתחילה, אלא על מחזה יווני אבוד מהמאה החמישית לפני הספירה.
הפסיפס התגלה בקיץ 2020, בתקופת הסגר בקורונה, כאשר אדם בשם ג'ים אירווין גילה פיזור חריג של שברי חרס בחווה המשפחתית בראטלנד שבאנגליה. בספטמבר 2021, צוות מאוניברסיטת לסטר השלים את החפירה וחשף רצפה במידות של כ-10×5.3 מטרים בחדר אוכל (טריקליניום) של וילה רומית בעיירה קטון. לפי מטבעות וכלי חרס שנמצאו במהלך החפירה, הפסיפס מתוארך לסוף המאה הרביעית לספירה.
הפסיפס מציג את הסיפור בשלושה פאנלים: הדו-קרב בין אכילס והקטור, גרירת גופת הקטור מאחורי מרכבה, ולבסוף - החזרת הגופה לאביו של הקטור, המלך פריאמוס. לפי האיליאדה, אכילס רדף אחרי הקטור ברגל, הרג אותו וגרר את גופתו - אך האל אפולו הגן עליה מפציעה. בסוף, פריאמוס הביא כופר עשיר: 12 גלימות, 12 שמיכות, עשרה כיכרי זהב וכלים יקרים, ואכילס החזיר לו את הגופה.
אך הפסיפס מספר סיפור אחר. ד"ר ג'יין מסגליה, היסטוריונית של העת העתיקה מאוניברסיטת לסטר ומחברת המחקר, גילתה שלוש סטיות מרכזיות. ראשית, בפסיפס אכילס והקטור נלחמים ממרכבות קרב - לא ברגל. שנית, הפסיפס מציג שריטות וחתכים על גופת הקטור - בניגוד להגנה האלוהית.
אך ההבדל המכריע הוא בפאנל השלישי: הפסיפס מציג איש נושא מאזניים ענקיות, שבהן נשקלת גופת הקטור מול כלי זהב. "בפסיפס לא רק שאין תיאור של הכופר המתואר באיליאדה", כתבו החוקרים, "אלא היא מציגה בדיוק את שיטת הכופר שהאכילס של הומרוס אומר באופן מפורש שלעולם לא יקבל". אכן, באיליאדה אכילס אומר להקטור: "אין מי שיציל אותך, אפילו אם פריאמוס יצווה לפדות אותך במשקלך בזהב" - כלומר, זהו דווקא מה שהוא לא יקבל.
מחזה יווני אבוד
מהיכן הגיעה גרסת השקילה? החוקרים מצאו את התשובה בהערת שוליים על כתב יד עתיק מהמאה העשירית בשם Venetus A, אחד העותקים החשובים ביותר של האיליאדה. ההערה מסבירה: "הוא [אכילס] אומר זאת באופן רטורי. אבל איסכילוס למעשה עושה שקילה של גופת הקטור תמורת זהב במחזה 'הפריגיאים'".
המחזה "הפריגיאים" (Phrygians) - המכונה גם "כופר הקטור" - הוא יצירה של המחזאי היווני איסכילוס מהמאה החמישית לפני הספירה. המחזה עצמו לא שרד, אך אזכורים אליו מופיעים במקורות עתיקים רבים. השם "הפריגיאים" מתייחס לפריגיה, האזור שבו הייתה ממוקמת טרויה.
ד"ר מסגליה הסבירה: "בפסיפס קטון יש לנו לא רק סצנות המספרות את גרסת איסכילוס של הסיפור, אלא הפאנל העליון מבוסס למעשה על עיצוב ששימש בכד יווני מתקופתו של איסכילוס, 800 שנה לפני הנחת הפסיפס".
החוקרים גילו שהעיצובים החזותיים בפסיפס הושאלו ממקורות עתיקים מרחבי הים התיכון. דמותו של הקטור במרכבה זהה למוטיב על מטבעות מהמאות השנייה והשלישית מאיליון שבטורקיה. סצנת השקילה זהה לעיטור על כד כסף מהמאה הראשונה שנמצא בצרפת. וסצנת הגרירה זהה לעיצוב על כד יווני שחור מהמאה החמישית לפני הספירה שמוצג במוזיאון בבוסטון.
"אומנים רומו-בריטיים לא היו מבודדים משאר העולם העתיק", הסבירה ד"ר מסגליה, "אלא היו חלק מרשת רחבה יותר של מקצועות שהעבירו אוספי דגמים לאורך דורות. בקטון, יש לנו אומנות רומית-בריטית אבל מורשת ים-תיכונית של עיצוב".
פרופ' הלה אקהרדט מאוניברסיטת רדינג, שלא הייתה מעורבת במחקר, אמרה: "זהו מחקר מרגש, המפרק את הדרכים שבהן סיפורי הגיבורים היוונים אכילס והקטור הועברו לא רק דרך טקסטים אלא דרך מאגר של תמונות שיצרו אומנים בכל מיני חומרים".
הפסיפס ומתחם הווילה הסובבת אותה הוכרזו כעת כאנדרטה מוגנת. אירווין, שגילה את הפסיפס, אמר: "המחקר חושף רמה של אינטגרציה תרבותית ברחבי העולם הרומי שאנחנו רק מתחילים להעריך. בריטניה הרומית הייתה קוסמופוליטית הרבה יותר ממה שדמיינו".
המחקר פורסם החודש בכתב העת Britannia של הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו