פרות שנפצעו בשווייץ תופסות אוויר בחילוץ מוסק

פרה פרה, נוריד את כל העדר

מתברר שיש פרות מעופפות. כתריסר פרות שוויצריות מדושנות זכו לפינוי VIP מוסק מפסגת הר באלפים, שעליו בילו את מרעה הקיץ שלהן, בדיוק בזמן לתהלוכה חגיגית. ככלל, שוהות פרות שוויצריות רבות במשך חודשי הקיץ על פסגות ההרים הצוננות, שם הן נהנות מאספקה שוטפת של עשב וזוללות ללא הפרעה.

לקראת הסתיו, באזור ספטמבר-אוקטובר כשבאמת מתחיל להתקרר, מצליחות רוב הפרות לרדת מההרים באופן עצמאי בליווי החוואים שלהן, בתהלוכה שנקראת Desalpe או Alpabzug ומלווה בפסטיבלים חגיגיים ומתוירים המתקיימים בכפרים הסמוכים. השנה, לרוע המזל, כמה פרות פצועות לא היו מסוגלות לעשות לבדן את הדרך הפתלתלה במורד ההר. אבל במקום להשאיר אותן לבד על הפסגה השוממת ולהפקיר אותן לגורלן, בחרו השוויצרים להוריד אותן מההר אחת-אחת בעזרת מסוק, כדי שיוכלו להתאחד עם חברותיהן הבריאות ולהעביר את חודשי החורף הקפואים בחווה החמימה שבכפר. לפי התמונה נוצר הרושם שהפרות המרחפות לא התרגשו מהמחווה המעופפת, ואולי אף נהנו מהשירות האישי וצברו נקודות שאותן יוכלו להמיר לפינוקים בטיסה הבאה.

נס באקווריום

"לידת בתולה" - תופעה נדירה המתרחשת כאשר נקבת דג או זוחל מפרה את עצמה בלי להזדווג עם זכר - תועדה לאחרונה באקווריום שבסרדיניה, איטליה. מומחים טוענים שייתכן שמדובר בפעם הראשונה שבה התופעה מאובחנת בקרב זן הכרישון המובהק (Smoothhound), שכן האמא חלקה בעשור האחרון את האקווריום שלה עם נקבה אחת בלבד ולא התרועעה כלל עם כרישים זכרים.

במשך השנים תועדה התופעה בכ-80 מינים שונים של בעלי חיים, ובהם כ-15 מיני כרישים, אולם הכרישון המובהק הצטרף רק כעת לרשימה. לרוב, "לידת בתולה" מתקיימת בתרחישים קיצוניים, כמוצא אחרון במקרה שהנקבה לא מוצאת זיווג מסיבה כלשהי. לרוע המזל, סיכויי ההישרדות של גורים הנולדים בדרך זו נמוכים, שכן הם נוטים לסבול מפגמים גנטיים. בכל אופן, אנחנו מאחלים לאיספרה ("תקווה" במלטזית), גורת הכריש הקטנה שנולדה בסרדיניה, אריכות ימים לצד אמה.

זה הבית שלנו!

כנופיית קפיבארות, המכרסם הגדול בעולם הנפוץ בדרום אמריקה, החליטה לעשות מעשה ולנסות להשיב לעצמה את שטח המחיה הטבעי שלה בארגנטינה. המכשול העיקרי: שטח המחיה הזה הוסב בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת לשכונת מגורים יוקרתית ומגודרת בשם נורדלטה, הנמצאת מצפון לבואנוס איירס ומונה כ-40,000 תושבים. אבל זה לא מה שירתיע את הקפיבארות הנחושות, שעשויות להגיע למשקל של כ-80 קילוגרם ולאורך של יותר ממטר. בתקופה האחרונה דווח שעשרות מהן מתרוצצות בשכונה, לא דופקות חשבון לאף אחד. הן מטילות את גלליהן בחצרות הבתים, משמידות גינות, יוצרות פקקי תנועה ואפילו נושכות כלבים - אף שלא מדובר בבעל חיים תוקפני.

חוקרים שבחנו את התופעה הגיעו למסקנה שהקפיבארות לא פלשו לשכונה, הממוקמת בסמוך לנהר פרנה העצום, אלא דווקא שבו אליה לאחר כמה שנות גלות שבהן התרבו והכפילו את מספרן. תושבי השכונה דורשים מהשלטונות למנוע את כניסת הקפיבארות ולגדר את האזור, אך מנגד פעילים ירוקים מפגינים למענן ומציעים להקים עבורן שמורת טבע פרטית. הקפיבארות אף הפכו למעין סמל עבור הציבור הארגנטינאי, הממחיש את מאבקם של פשוטי העם באליטה, העושה במדינה כרצונה ודוחקת את העניים לשוליים.