אבולוציה מהספרים: איך התפתח ארתור, ומה הוא בעצם?

יש שאלות שמלוות דורות שלמים מהילדות ואף אחד (כמעט) לא יודע ענות עליהן. בדור הזה, אחת מהן היא: איזו חיה לעזאזל ארתור? הוא לא דוב. הוא לא חזיר. הוא בטח לא עכבר. ולמרות האף המוזר, הוא גם ממש לא דוב נמלים.

התשובה היא: ארתור הוא שנבוב.

כן, שנבוב. Aardvark באנגלית. חיה אמיתית לגמרי, שחיה באפריקה שמדרום לסהרה, יוצאת בעיקר בלילה ומבלה חלק גדול מחייה בחיפוש אחר נמלים וטרמיטים.

השנבוב נראה קצת כאילו מישהו הרכיב אותו מחלקים של כמה חיות שונות: יש לו אף שמזכיר חזיר, אוזניים ענקיות שנראות כמעט כמו של ארנב, גוף מוזר וזנב ארוך ועבה.

אבל כשמגיע הזמן לאכול, השנבוב הופך למכונת חפירה. הוא משתמש בטפרים הגדולים והחזקים שלו כדי לפרק תלוליות של טרמיטים וקיני נמלים, ואז מכניס פנימה לשון ארוכה ודביקה, שיכולה להגיע לאורך של בערך 30 ס”מ. במילים אחרות, הוא פשוט פותח את הקן ושואב מתוכו את ארוחת הערב.

עוד פרט מוזר: השנבוב די בודד מבחינה אבולוציונית. הוא המין החי היחיד במשפחה שלו, וגם הנציג החי היחיד של סדרה שלמה של בעלי חיים. אם כלבים וזאבים הם קרובי משפחה ברורים, לשנבוב אין היום אף בעל חיים אחר שאפשר להצביע עליו ולהגיד: זה האח הקרוב שלו.

נדגיש את זה שוב: הוא לא דוב נמלים, ואפילו לא קרוב לדוב נמלים. שתי החיות התפתחו בנפרד כדי להתמודד עם אותה ארוחה. שתיהן אוכלות נמלים וטרמיטים, שתיהן משתמשות בלשון ארוכה, ושתיהן נראות כאילו מישהו המציא אותן תוך כדי שינה. אבל מבחינה אבולוציונית אין ביניהן קשר קרוב.

השאלה המתבקשת: אם ארתור הוא שנבוב, למה הוא לא נראה כמו שנבוב?

בשביל זה צריך לחזור לשנת 1976 וליוצר שלו, מארק בראון.

הסיפור התחיל כשבנו הקטן ביקש ממנו סיפור לפני השינה על חיה מוזרה. בראון חשב על עולם ספרי הילדים והבין שכלבים, חתולים, ארנבים ודובים כבר נמצאים בכל מקום. אז הוא החליט שהגיע הזמן לתת צ'אנס לשנבוב. גם העובדה ש-Aardvark מתחיל באות A עזרה. בראון חיפש לדמות גם שם שמתחיל באותה אות, וכך נולד Arthur the Aardvark.

הספר הראשון, "Arthur's Nose", יצא בשנת 1976. ואם מסתכלים על ארתור של הספר הראשון, פתאום הכל מתחבר: היה לו חוטם ארוך ובולט מאוד, והוא באמת נראה הרבה יותר כמו שנבוב. למעשה, כל הסיפור עוסק בכך שארתור לא אוהב את האף שלו ורוצה לשנות אותו.

אבל עם השנים קרה משהו לדמות: בראון צייר את ארתור שוב ושוב, והעיצוב שלו נעשה בהדרגה עגול, פשוט ואנושי יותר. החוטם הלך והתקצר, הפנים השתנו, המשקפיים הפכו לסימן ההיכר שלו, ובסוף נשארנו עם ילד בית ספר אנתרופומורפי שלא ממש נראה כמו שום חיה בטבע.

זה מסביר גם למה כל כך הרבה אנשים גדלו עם הספרים וסדרת הטלוויזיה שמשודרת מאז 1996 בלי לדעת מה ארתור אמור להיות; ככל שהסיפורים עסקו יותר בבית ספר, חברים, משפחה ובעיות של ילדים רגילים, העובדה שהוא שנבוב הפכה לפרט שולי.

ארתור התחיל בתור אחת החיות המוזרות ביותר באפריקה, ובסוף הפך לילד בן שמונה עם משקפיים.

אבל לא משנה כמה העיצוב שלו השתנה, דבר אחד כנראה כבר לא ישתנה: בכל יום הוא עדיין פוגש חבר.