חצי מיליארד עופות בשמיים: כל המקומות לצפייה בנדידה הגדולה

עם תחילת עונת הנדידה, ד"ר חיים מויאל, מרצה בחוג לטבע וביולוגיה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, מציג ניתוח מקיף של תופעת נדידת העופות. מדובר בתופעה גלובלית, תורשתית, אינסטינקטיבית ומחזורית, שבה משתתפים כ־40% ממיני העופות בעולם - כ־3,500 מינים המונים יחד כ־4 מיליארד פרטים בכל עונה. 

מדובר במסע מחזורי ומסוכן בין יבשות, מארצות הצפון דרומה בסתיו וחזרה באביב, כאשר מדינת ישראל מהווה ציר מרכזי שבו חולפים לפי ההערכות כחצי מיליארד עופות. ד"ר מויאל מסביר כי מדובר באסטרטגיה להתמודדות אבולוציונית עם התמעטות המזון בשל הקור המתגבר.

אסטרטגיה אבולוציונית והכנות למסע

הקור המתגבר מביא לקפיאת גופי מים, שטחי הרים ושדות. חוקרים משערים כי התופעה התעצבה בעיקרה במהלך שני מיליון השנים האחרונות בתקופת הפלייסטוקן, שהייתה רצופה במחזורי עידני קרח משמעותיים. הנדידה כרוכה בעיתוי מדויק ובפעילות הורמונלית שונה: בסתיו פועלים הורמונים הקשורים לרעב מתגבר. 

באביב פועלים הורמונים הקשורים לרבייה, כנגזרת מהתקצרות או התארכות אורך היום. ההכנות כוללות שינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים מרחיקי לכת בליווי שעון ביולוגי פנימי. לקראת נדידת הסתיו העופות עוסקים באכילה מרובה לצבירת שומן עתיר אנרגיה בגופם, עד כדי הכפלת משקלם.

ד"ר מויאל מציין כי ישנם עופות, כמו איית הצרעים, שאינם אוכלים כלל במהלך המסע ומסתמכים אך ורק על מאגרי השומן שצברו בגופם, בעוד עופות רבים אחרים אוכלים לאורך מסלולם. בנוסף, עופות רבים נוהגים להחליף חלק מנוצותיהם בטרם הנדידה ומתחילים להתלהק לקראת המסע הארוך.

מנגנוני הניווט ומפות פנימיות

בניווט למרחקים עצומים, העופות נסמכים על שילוב של מצפנים שונים ומפות פנימיות שמכיילים זה עם זה. הם משתמשים במצפן שמש ובביטוי אור מקוטב גם בחשיכה ובימים מעוננים בזכות ראייה אולטרה־סגולה, לצד היכרות מעמיקה של נקודות ציון טופוגרפיות בולטות, כמו קווי חוף, יערות ואגמים. 

מעבר לכך, העופות מזהים שינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ: חלבונים רגישים לאור (קריפטוכרום 4) ברשתית עיניהם מאפשרים להם לראות את כיוון השדה המגנטי כתבנית של אור וצל, וקולטנים המבוססים על מינרל הברזל מגנטיט (המרוכזים בחיידקים בכבד) משמשים כמצפן נוסף הקובע את עוצמת השדה. 

אסטרטגיות תעופה ואתרי תצפית בישראל

עופות גדולים הנודדים בדאייה ביום מעל היבשה מנצלים גלי חום (תרמיקות) כדי לרכוב עליהם ולחסוך באנרגיה, תוך הימנעות מטיסה מעל הים. לעומתם, עופות קטנים כמו ציפורי שיר וחופמאים נודדים בתעופה פעילה בלילה בקיצור דרך, גם אם עליהם לחצות ימים וגופי מים בדרכם.

בסתיו, הציר המרכזי של תנועת העופות הגדולים מתרכז בין שפלת החוף ועד כ־30 ק"מ מזרחה לרגלי ההרים. לעומת זאת, באביב החזרה צפונה מהירה בהרבה ומתרחשת בעיקר בצירים המזרחיים, מאזור אילת והערבה וצפונה, או לחלופין בצורה מפושטת לאורך פנים הארץ בהתאם לתנאי מזג האוויר.

בעונת הסתיו, עופות רבים מעדיפים לעצור ולתדלק באזורים לחים, בבריכות דגים ובמאגרי מים מועדפים. בין נקודות התצפית המרכזיות בישראל נמנים עמק החולה, עמק בית שאן, מעגן מיכאל, העמקים הצפוניים, אזור ראש העין, שפלת יהודה, וכן אזור אילת והערבה המשמש כציר מפתח בנדידת האביב.