נקבת קרקל נתפסה הלילה (בין רביעי לחמישי), לאחר שנשכה כמה חיילים באזור הר חריף בגבול מצרים. הקרקלית נתפסה על ידי פקח רשות הטבע והגנים והיא הועברה לבית חולים לחיות בר בספארי לבדיקה. הקרקלית הגיעה מאיזור הר חריף לאחר שנשכה חייל בבסיס צבאי. נציין כי הקרקל בישראל נמצא בסכנת הכחדה.
קרקלית שנשכה חיילת הועברה לטיפול בספארי // קרדיט: דוברות הספארי
הסיפור החל לפני יומיים כשקצינה המשרתת בבסיס יצאה מאחד החדרים והרגישה כי ננשכה ברגלה. לדבריה יתכן וזה היה תן שברח מיד לאחר הנשיכה נתקע בקיר ורץ לדרכו.
למחרת מארק כץ פקח רשות הטבע והגנים בנגב הדרומי קיבל קריאה נוספת מאותו הבסיס - הפעם הזיהוי היה ודאי, נשיכה של קרקל. אירוע חריג מאוד מכיוון שקרקל הוא בעל חיים נדיר וחששן שלא מעוניין ולא אמור לפגוש בני אדם. הם אפילו קיבלו את התואר ״רוח הרפאים של המדבר״ מכיוון שידוע כי נמצאים שם, אך כמעט בלתי אפשרי לפגוש אותם בטבע.
ברשות הטבע והגנים ציינו כי אם הקרקלית הגיעה למצב בו נשכה אדם - יש סיכוי שהיא חלתה בכלבת. כלבת היא מחלה קטלנית וחשוכת מרפא שפוגעת במערכת העצבים וגורמת להתנהגויות לא שגרתיות אצל בעלי החיים הלוקים בה ובסופו של דבר למוות.
מארק הנחה את קצינת הבריאות של הבסיס כיצד לפעול וכשהגיע לאסוף את הקרקלית מצא אותה מנסה להסתתר תחת פינת ישיבה בעודה לועסת דשא סינטטי. הוא לכד אותה בליווי של וטרינר מהאיזור והיום בשעות הצהריים מארק והקרקלית הגיעו לבית החולים.
לדברי פרופסור דודו אשחר מנהל בית החולים לחיות בר שבספארי: ״הקרקלית הגיעה במצב גופני ירוד כשהיא רזה מאוד, אפאטית ועם צליעה קשה באחת מרגליה האחוריות. במקביל לבדיקות דם כלליות נערכו לה צילומי רנטגן מקיפים שהראו שבר קטן בעצם החזה, חלוק אבן קטן שבלעה והבעיה העיקרית שראינו הייתה שבר ישן קרוב לברך שהתאחה לחלוטין בצורה לא טבעית. דבר שיכול להסביר את הצליעה הקשה ממה היא סובלת.
"כדי שתוכל להתחזק בזמן האישפוז הקרקלית מקבלת טיפול תומך, נוזלים אנטיביוטיקה וויטמינים. בשל החשד לכלבת אנו מטפלים בה במשנה זהירות והיא אושפזה באגף הבידוד בבית החולים עם מגע מינימלי של הצוות המטפל. אנו נצטרך לראות כיצד היא תתאושש ומה יקרה איתה בימים הקרובים״.
כאמור, מצבם של הקרקלים בארץ בכי רע והם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה. זהו טורף על ישראלי שתפוצתו הולכת ומצטמצמת משמעותית עם הזמן. בעבר היו נפוצים ברחבי הארץ וכעת תפוצתם מוגבלת לנגב שם נמצאת רוב האוכלוסיה ויתכן שגם לגליל המערבי. בשל הקושי לפגוש אותם בטבע אין הערכה מספרית מדויקת אך מדובר בסדר גודל של עשרות.
