"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
{"name":"\u05e0\u05e9\u05d9\u05dd \u05d4\u05d9\u05d5\u05dd - \u05d4\u05d9\u05d5\u05dd"}

נשים היום

הניצולות שהפכו את הטרגדיה לאמנות: "יש תיקון, אבל אין חזרה למסלול"

היום שבו יקיריהן וחבריהן נרצחו ונחטפו מכפר עזה, מבארי ומניר עוז הותיר את השורדות שי־לי עטרי, סופי ברזון־מקאי והדס קלדרון במערבולת של כאב ועצבות • למרות זאת, מתוך הסיוטים והיגון, שלושתן בראו לעצמן ולחברי הקיבוצים שמהן באו קרקע חדשה, שמורכבת מיצירה ומתקווה • שי־לי, שאיבדה את בעלה יהב, התחילה לערוך סרט שעליו עבדו השניים לפני השבת השחורה • סופי הקימה מחדש את "גלריה בארי" בתל אביב, ומתכוונת להשיבה לקיבוץ • והדס, שילדיה ובן זוגה לשעבר נחטפו לעזה ושוחררו, כתבה ממואר על הגיהינום שעברה • "החיים נהיו שונים - וזה בסדר, אני פתוחה לשינוי", אומרת קלדרון, "אני לא נאחזת במה שהיה"

"ראיתי מול העיניים את הכוח שיש לחיים, לשירה, לביחד": הדס קלדרון מוציאה מילדי 7 באוקטובר חיוכים דרך תיאטרון

מייד אחרי 7 באוקטובר, התגייסו שחקני התיאטרון הארצי ועברו בין בתי מלון כדי לתת לילדי המפונים ולהוריהם פסק זמן מהטראומה • תוך כדי תנועה, בין הצגות, מפגשים ואפילו הפעלות לימי הולדת, הבינה המנהלת האמנותית הדס קלדרון את עוצמת המשימה: "ילדה אחת אמרה לי 'תודה, היום חייכתי אחרי שלושה ימים', אבא אחר שחזר מיום של חמש הלוויות אמר 'אני רוצה שיהיה לבתי רגע לשמוח, כדי שאני אוכל לבכות'" • בדצמבר מונתה קלדרון למנהלת האמנותית של תיאטרון היידישפיל ושל תיאטרון הזמר העברי, בסגירת מעגל משפחתית: "סבי, גדול משוררי היידיש, כתב 'הכו בשיש השחור עד אשר יבקיע חיוך' - וזה בדיוק מה שנעשה"
מאיה כהן

רבקה נדיבי ישבה בשבי הירדני, איבדה בן ונין בצה"ל - ועדיין שומרת על אופטימיות

סיפורה של רבקה נדיבי, בת 98, הוא תמצית המסירות ואהבת הארץ • היא ברחה מאימת הנאצים, עסקה בקליטת ילדים יתומים שורדי שואה, נפלה בשבי הירדני ושכלה את בנה, צוער בקורס קצינים, שנעלם במדבר וגורלו לא היה ידוע במשך תשע שנים • לפני כארבעה חודשים איבדה את נינה, עברי דיקשטיין, קצין בגולני שנפל בלבנון: "כשבישרו לי עליו רציתי לבכות, ולא הייתי מסוגלת. זה כבר יותר מדי" • ולמרות הכל היא נחושה ואופטימית, ומייעצת לסבתות ולאימהות השכולות: "תחשבו על כל הדברים הטובים והחשובים שעשו הנופלים והנופלות. הם הספיקו להשאיר משהו בעולם, ואנחנו יכולים להמשיך בדרכם"

"כהנא צדק" או "הכיבוש משחית": הנשים משתי הקצוות שמתעקשות להיפגש

משמאל - מיכל שדה גולדווסר ("לא האמנתי שאצלי בבית יגידו 'כהנא צדק'"), מימין - שרית סולטן ("בסוכה שלי מישהי אמרה שהיא היתה רוצה לארח את סינוואר") • שתי נשים שהחליטו שדווקא עכשיו, כשהמדינה נמצאת בצומת דרכים והכל מאיים להתפרק - זה בדיוק הזמן להיפגש • בתפריט: כיבוש, מלחמה, בלתי מעורבים, מערכת המשפט, דמוקרטיה, יהדות - וכל מה שביניהם • סיפור נשי־ישראלי על מפגשי קצוות שמסתיימים בחיבוק, בדמעות ובתקווה משותפת
אלי ברק

"בעלי נפל למען המדינה, ואני אמשיך להילחם עליה"

הקן המשפחתי שהקימו נשען על הקריירה הצבאית המשותפת שלהן ושל בעליהן - אבל כשהן נותרו אלמנות, עלתה השאלה מהו מקומם של המדים בחייהן החדשים • למרות הקושי והדאגה למשפחה, הן בחרו לא לוותר על השליחות • סא"ל ליאור פאר־בכר: "הבית שלנו עמד על שתי רגליים, אחת התרסקה - והשנייה חייבת להתחזק" • סגן מ', שאיבדה את בעלה בלבנון: "זה שתי וערב - גאווה ורצון להמשיך, לצד כאב תהומי. אין לנו ברירה, נצח ישראל זה משהו גדול יותר מאיתנו"