אוהדי כדורגל לובשים את הצבעים של קבוצתם והולכים אחריה באש ובמים, אבל האם מעכשיו הם גם יאזינו למוזיקה שמזוהה עם המועדון? בוולבס מהפרמייר ליג בטוחים שכן, ולא מסתפקים בהערכה תיאורטית. המועדון הכריז בשבוע שעבר על השקת חברת תקליטים משלו ומקווה להבקיע את דרכו בענף הפקת המוזיקה, יותר מכפי שחלוציו כובשים מול הגנות היריבות.
הקבוצה מהעיר וולברהמפטון שבמרכז המדינה אולי נטולת זוהר, אבל יש לה מסורת מכובדת. מדובר באחד המועדונים הוותיקים באנגליה ובאחד ממייסדי הליגה המקצוענית הראשונה. בוולבס נהנים מקהל אוהדים נאמן וגדול למדי, אבל מבטיחים שהמיזם המוזיקלי לא נועד רק לבדר אותם או להפוך לתחרות כישרונות קהילתית תמימה. ראשי המועדון מתכוונים להקים עסק של ממש, במטרה לייצר עוד אפיק של תזרים הכנסות לקבוצה.
בינתיים המהלך הזה מתקבל בהתלהבות, אף שחברת התקליטים טרם החתימה ולו אמן אחד. יועצים עסקיים עוקבים אחרי המיזם בעניין עצום ומחכים לראות אם מותג מעולם הכדורגל מסוגל להתרחב לענפי בידור נוספים ולהפוך לאימפריה עסקית, שהספורט מהווה רק תחום אחד בפעילותה.
גלאקטיקוס מוזיקלי
אחדים אפילו מצביעים על דמיון מסוים בגישה העסקית להיוון הכישרון בכדורגל ובמוזיקת פופ. לטענתם, ההצלחה בשני העולמות תלויה בניהול מושכל של שרשרת פעולות עסקיות, שמתחילה בזיהוי של כוכב פוטנציאלי והחתמתו, עוברת דרך טיפוחו המקצועי ושיווקו היעיל, ומסתיימת במכירה.
הלייבל המוזיקלי של ה"זאבים" הוקם בתמיכת זרוע ההפצה של תאגיד הענק "וורנר מיוזיק" ובסיוע של כמה מאוהדיה, שעולם המוזיקה הפופולרית אינו זר להם, בלשון המעטה. בין המפורסמים שבהם נמנים רוברט פלאנט (לד זפלין), ופיטר ראדג' (מנהל הרולינג סטונס) וכדי לפנות לקהל צעיר בהרבה צורף אליהם ידוען עכשווי יותר, הראפר X־S. תסכימו שההרכב הזה מזכיר קצת את בניית צוות האימון בכדורגל: כוכב עבר מעוטר שהפך למאמן, מנהל מקצועי, שחקן מוביל שעושה סדר בחדר הלבשה.
רוצים עוד קווי דמיון? בדומה לעולם הכדורגל, שמזמן לא מתבסס על שחקנים תוצרת בית ומוכן לחפש את הכוכב הבא בכל פינות הגלובוס, גם פרויקט המוזיקה של וולבס מתביית על שווקי העולם, תוך זיהוי מקומות שבהם יש לו יתרון יחסי. נכון לעכשיו, השחורים־זהובים בונים בעיקר על שניים מעבר לאוקיינוס, ובהם המועדון שמעורר עניין גדול - מקסיקו, שממנה בא החלוץ המחונן של הקבוצה ראול חימנס; וסין, מולדת הבעלים של וולבס, קבוצת האחזקות Fosun.
מישהו שר את זה קודם
מצד שני, כאן דווקא טמון הבדל גדול בין כדורגל למוזיקה, שעלול להיות בעוכרי חברת התקליטים. בניגוד לכדורגל, ולספורט באופן כללי, שמדדי ההצלחה בו אחידים וניתנים לכימות, טעמים מוזיקליים בארצות שונות - כמו בריטניה, מקסיקו וסין - אינם דומים. קל למכור בכולן חולצות של כוכבים, קשה למכור אותה מוזיקה לכולם.
וולבס אמנם עושים צעד חלוצי באנגליה, אולם בצרפת חברת התקליטים של מארסיי - פרי החיבור בין מועדון הפאר הצרפתי לבין תאגיד המוזיקה הרב־לאומי BMG - פועלת כבר כשנה. במקרה שלהם הסגנון המוזיקלי הוגדר מראש והותאם לטעם המוזיקלי של צעירי העיר והאזור, לרבות האוהדים השרופים של הקבוצה בשני צידי הים התיכון. כפי שאפשר לנחש, לא מדובר במוזיקה קלאסית אלא בעיקר בהיפ הופ, ראפ ו־R&B.
עכשיו נשאר רק לראות אם האופנה העסקית־מוזיקלית תתפתח ותסחף אחריה עוד ועוד מועדונים גדולים, באנגליה ובכלל, ואז נחזה במאבקי דרבי קלאסיים רועשים לא רק במגרשי כדורגל אלא גם ב"באטלים" מוזיקליים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו