הצורך האנושי להיות אהוב על ידי אחרים הוא צורך עמוק וטבעי, יש כאלה שיגידו אפילו בסיסי. יש אנשים שמחפשים את זה בצורה יותר גלויה, עובדים בשביל זה, מדברים על זה ומורידים את האגו שלהם כדי להגיע לנחלה שאותם הם מחפשים, לפעמים גם תקופה ארוכה.
אנדרה פייר ז'יניאק הצרפתי חיפש לאורך שנים הכרה בארץ מולדתו - צרפת.
במשך תקופה ארוכה הוא רק רצה להרגיש מספיק מוערך, מספיק נאהב כדי שהוא ירגיש סיפוק אמיתי מהקריירה שלו. אף שהרשית לא מעט בלוריין וטולוז, הוא תמיד חווה קרירות וביקורות. טענו שהוא חלוץ בסגנון ישן, שהוא כבד, שהוא לא יכול לסחוב קבוצות גדולות. גם כשכיכב במארסיי והקהל העריך אותו, הקבוצה עצמה סירבה להגדיל לו את המשכורת ולא נתנה לו את התחושה שהיא רוצה אותו מספיק.
ז'יניאק הבין שלא משנה מה יעשה, כמה פעמים ימצא את הרשת וכמה ישקיע, הוא ימשיך להיות הברווזון המכוער. כשבקיץ 2015, כשהוא בן 29, הוא עזב לטיגרס המקסיקנית, רבים ציפו שהמעבר יסמן את תחילת סיום הקריירה שלו וראו בליגה המרוחקת סביבה פחות תחרותית. שוב ביקרו ואמרו שהוא מחפש כסף קל ודרך קלה לתארים.
קצת יותר משש שנים מאוחר יותר, לא רק שהחלוץ בן ה-35 עדיין במקסיקו, אלא שהוא הפך לאחד הזרים האהובים אי פעם בארץ הסומבררו, ומותג אדיר, כזה שהגדיל את שמה של הליגה בעשרות מונים, כזה שגורם גם לשחקנים אחרים בשיא הקריירה שלהם ללכת בעקבותיו, בדיוק כפי שעשה פלוריאן תובאן הקיץ והצטרף גם הוא לטיגרס.
למרות שחורר רשתות בשנים האחרונות, מאז 2016 ז'יניאק לא זומן לנבחרת צרפת. הוא היה חלק מהנבחרת שהעפילה לגמר היורו הביתי, ואף שותף בשישה מתוך שבעת המשחקים בטורניר, אבל אקורד הסיום שלו בטורניר גרם לצרפתים להגיד לעצמם שהם צדקו בכל מה שחשבו עליו. במצב של 0:0 מול פורטוגל, בדקה האחרונה לפני שהמשחק נכנס להארכה, מבצע ענק שלו בתוך הרחבה הסתיים בבעיטה לקורה. אחר כך הגיע אדר שנתן, לפורטוגל את התואר ושבר לצרפתים את הלב. ההזדמנות של ז'יניאק להפוך לגיבור לאומי התמוססה, והוא כמובן המשיך להיות השעיר לעזאזל.
השם שצבר בשנים האחרונות במקסיקו גרם לשינוי פאזה. המעמד שנוצר לז'יניאק ביבשת הרחוקה גרם לפתע להתעניינות גם בצרפת. התארים שצבר, השערים שכבש, המנהיגות שהפגין והרוקסטאר שנהיה, גרמו לעיתונאים בצרפת לעשות חשבון נפש ולחובבי הכדורגל להבין כי אולי הם טעו בדרך. הכתבות התחילו להגיע, הסיקור הפך לאוהד הרבה יותר.
כעת, רגע לפני טוקיו 2020, ז'יניאק קיבל הזדמנות לסגירת מעגל. הוא זומן לסגל האולימפי של צרפת, קיבל את סרט הקפטן, קיבל חיזוק של חברו תובאן, שגם נחשב לחריג גיל, והפך לקברניט סביב החבורה הצעירה והמוכשרת. עד כה, בשלב הבתים, ז'יניאק כבש ארבעה מתוך חמשת השערים של צרפת בטורניר, שכולל הפסד למקסיקו (4:1) וניצחון דרמטי על דרום אפריקה (3:4) שבו כבש שלושער. היום, הוא יצטרך להמשיך להיות חד גם מול יפן (רביעי, 14:30), ולקוות שהמקסיקנים שהוא מכיר מצוין יפשלו מול דרום אפריקה.
מדליה אולימפית עם צרפת כשהוא הקפטן תגרום לז'יניאק לקבל סוף סוף את האהבה שלה חיכה כל הקריירה. זו תהיה החותמת לכך שהדרך שבה הלך והמרדף שלו אחרי ההכרה היו משתלמים. זה יהיה הרגע שבו הוא יהפוך מהברווזון המכוער לברבור יפהפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו